מהו "בצלם אלהים ברא אותו"?
מבוא
בראשית פרק א ו(כו)ַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ:
(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:
בראשית פרק ה פסוק ג וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁת:
בראשית פרק ט פסוק ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת־הָאָדָם:
בשלושה מקומות בספר בראשית, נאמר כי האלוהים ברא את האדם בצלמו, אך לא ניתן שם הסבר מה פירוש בצלמו ובדמותו. מתוך כך עולות כמה שאלות:
1.  שאלה ראשונה: האם הכוונה היא לדמיון פיזי, או שהכוונה היא לנקודות שיתוף אחרות בין האדם לאל, כגון התבונה המוסר?
2. שאלה שנייה:האם ה' הוא בעל גוף, לעומת הרעיון שהאלוהים הוא  מופשט ואינו סובל הגשמה?
המחלוקת על-כך ניכרת כבר במקרא, ואח"כ בתקופת חז"ל שנטו, ככלל להגשמת האל. הויכוחים נמשכו בימי הביניים שפרשניהם נטו לקוטב האל המופשט, ונמשכו בתקופת "חכמת ישראל", ועד לחוקרים בני הדורות האחרונים.
3.                      שאלה שלישית: סביר להניח כי בארבעת הפסוקים האלו מדובר ביחס אוהד לרעיון של "צלם אלוהים. אם כך מדוע המקרא לוחם בחריפות כזו בעשיית פסלים למטרות עבודת האל? מדוע ישנה הסתייגות חזקה מאד במקרא מעשיית צלמים, ויותר מכך מצלמים של אלוהים למיניהם בשתי הגרסאות של "עשרת הדיברות" ? שמות פרק כ:
"לֹא תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל וְכָל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:
(ה) לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל־בָּנִים עַל־ שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:" בדברים פרק ה חוזר אותו הנוסח.
בדברים פרק ד, טו, האזהרה חריפה יותר: אין לעשות פסלים מכל סוג שהוא, וכאן גם מודגש כי ה' הוא מופשט ואין לו דמות, וכאן יש כביכול הסבר מדוע אסור לעשות פסלים, גם לה':  (טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל־תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:
העבודה תתחלק ל- 3 פרקים:
בפרק הראשון ננסה להבין את הפסוק "נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו".
מה פרוש עשיית צלם בעולם העתיק, וכיצד האדם יכול להיות צלם של האל, כאשר בעולם העתיק היה מקובל שרק פסלים הם צלמו של האל? בהמשך הפרק נדון בשאלת האנשת האל לפי אמונת חז"ל. בהמשך הפק נביא דעות שונות של חוקרים מודרניים בשאלת האנשת האל וגשמותו.
בפרק השני נדון על עמדת חז"ל והמפרשים שבאו אחריהם, ביחס לתכלית בריאת האדם, נראה שעמדות חז"ל שונות לגמרי מהעמדות של מפרשי יה"ב וגם של המפרשים המודרניים. כמעט כל המפרשים אחרי חז"ל, גורסים כי תכלית האדם שנברא הייתה לשלוט בטבע.
חז"ל סבורים כי האדם נברא ע"מ להכניס צדקה חסד ומוסר לעולם, או לפחות לתת סיכוי למידות אלו לשלוט בעולם.
בפרק השלישי נדון בהתנגדות המקרא, חז"ל ופרשני ימה"ב לעבודת פסילים. כמובן שנביא גם דעות שונות של פרשנים מודרניים המסבירים את ההתנגדות הזו, על רקע ראייתו של האדם כצלם אלוהים.