מבוא:
שנים רבות שמדברים בארצנו על הקמת של רשות תקשורת מקצועית ועצמאית שתאגד תחתיה את ההסדרה של תחום הבזק ושל תחום השידורים לציבור. אין ספק שאם שינוי שכזה יאומץ על ידי מקבלי ההחלטות, יתחולל שינוי דרמטי בענף התקשורת בישראל. הצורך בהקמתה של רשות לתקשורת נקבעה בידי מספר ועדות, אושרה מספר פעמים בהחלטות הממשלה ואף נכתבה כטיוטת הצעת חוק. תהליך זה, החל עוד בשנת 1996, אך נכון להיום נותר הדבר עוד בגדר תוכנית עליה דנים רבות הנוגעים בדבר והממשלות המתחלפות ולכן עדיין לא הוקם בישראל גוף שכזה.
אומנם, הרגולציה של שירותי התקשורת האלקטרונית נתונה כיום בידי שורה של גופים כגון משרד התקשורת ושר התקשורת המסדירים את תחום הבזק, אך בעבודה זו אתמקד בשני גופים רגולטורים:
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומועצת הרשות המסדירות את שידורי הרדיו והטלוויזיה המסחריים.
המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין האחראית על שידורי "הוט" ו-"יס".
בעבודה זו אדון בצורך שבהקמת רשות לאומית לתקשורת בארצנו תוך הצגת התהליך ההיסטורי להקמת רשות זו. אתמקד בתוכנית לאיחוד הרגולטורי של הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלווין ואציג את הצורך בו ואת האינטרסים השונים הקיימים באיחוד שכזה. כמו כן, אציג את היתרונות והחסרונות שבדבר דרך ניתוח כתבות מן העיתונות המקוונת, בהן אבחן את הקולות השונים ואת התהליך לתוכנית איחוד זו, הידועה גם בכינויה" "ברית המועצות".
לפי כך, שאלת המחקר שלי תבקש למצוא מדוע לא הוקמה רשות התקשורת הלאומית בארצנו וכפועל יוצא- מדוע תוכנית "ברית המועצות" לא יצאה לפועל עד היום?