תוכן עניינים
מבוא -…עמוד
3 -4
פרק 1. המשגת המילה טרור -.עמוד 5-8
      1.א. טרור פוליטי – היסטוריה והגדרות בינלאומיות עמוד 5
      1.ב. ההגדרה הישראלית לטרור –.עמוד 5-7
      1.ג. התגובות הישראליות לטרור –עמוד 7-8
פרק 2. סמכות הריסת בתים -עמוד 9-19
      2.א. מקור תקנות ההגנה ומעמדן הנורמטיבי -.עמוד 9-10       2.ב. היקף הסמכות ומשמעותה –עמוד 10-11
      2.ג. תקנה 119
-…עמוד
1 1
      2.ד.בחינת סמכות הריסת הבתים בהתאם לכללי המשפט הישראלי-עמוד 11-משפטים       2.ה.בחינת סמכות הריסת הבתים בהתאם לכללי המשפט הבינ"ל-..עמוד 16-19
פרק 3. שינויים במדיניות השימוש באמצעי הריסת בתי מחבלים–…עמוד 20-21
פרק 4.  סיכום –..עמוד
2 2
ביבליוגרפיה .עמוד
2 3
מבוא מדינת ישראל מתמודדת מיום הקמתה עם פעילות טרוריסטית המאיימת לגדוע את עצם קיומה. הזכות הבסיסית של אזרחי ותושבי המדינה לביטחון ולחיים מופרים חדשות לבקרים ע"י תקיפות מכוונות של הטרוריסטים, אשר מבקשים גם להפר בכך את הסדר הציבורי.
בשנים האחרונות אנו עדים לצורות חדשות ומגוונת של טרור המאלצות את ישראל להתמודד עמו בדרכים מתוחכמות ויצירתיות. בשל כך, נאלצה מדינת ישראל לפתח מנגנוני התמודדות נגד פעולות הטרור המופנות כלפיי אזרחיה. אופייה הדמוקרטי של ישראל מעמידה בקונפליקט:
מחד, עומדות לנגד עיני הדמוקרטיה זכויות אזרחי המדינה לחיים וביטחון ומאידך, ניצב הצורך למגר את הטרור תוך שמירה  על זכויותיהם של אלו המבצעים אותו. קונפליקט זה עומד בבסיס ההגדרה של "דמוקרטיה מתגוננת" – מדינה השומרת על אופייה הדמוקרטי גם בהתמודדות עם אויבים המאיימים על עצם קיום הדמוקרטיה ובכלל זאת, אינה מבטלת זכויותיו של מבצע פעילות טרור לשם צמצומה. כך, מוצאת עצמה מדינת ישראל במלחמת חורמה נגד מפגעים טרוריסטים ההורגים ופוגעים באזרחים תמימים, מלחמה שהובילה לנקיטה באמצעים קשים לשם הגנה על המשך קיומה כדמוקרטיה – השמירה על הדמוקרטיה אינו מרשם לאיבוד עצמי לדעת רק לשם הקפדה על כל כללי השלטון הדמוקרטי.  על מנת לשמור על הדמוקרטיה גם בעת קיום הטרור, חייבת להתקיים מערכת חוקים ברורה וקפדנית שתעמוד על נקודת איזון כך שיתאפשר פיקוח יעיל של הרשות השופטת והרשות המחוקקת על פעילות גורמי הביטחון – תוך השגת המטרה ושמירה על האינטרסים הביטחוניים של המדינה.
התמודדות מדינת ישראל עם הטרור, כדמוקרטיה מתגוננת, אינה פשוטה. ההגנה על האינטרסים הביטחוניים צריכה להיעשות תוך פגיעה מינימאלית בזכויות אדם של העוסקים בפעילות הטרור וקל וחומר בזכויותיהם של אזרחים תמימים – ישראלים או פלסטינים.
נטה לבטא זאת היטב ביהמ"ש העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק בפרשת עג'ורי: "באיזון זה, זכויות האדם אינן יכולות לקבל את מלוא ההגנה, כאילו אין טרור, ו ביטחון המדינה אינו יכול לקבל את מלוא ההגנה, כאילו אין זכויות אדם. נדרש איזון רגיש. זהו מחיר הדמוקרטיה. זהו מחיר יקר, אשר כדאי לשלמו. הוא מחזק את כוחה של המדינה. הוא נותן טעם למאבק".  כפי שנוכחנו לראות, דווקא בשל אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, קשה יותר מלאכת איזון הזכויות המתנגשות, על אחת כמה וכמה בעיתות חירום שעה שרשויותיה נהנות מסמכויות רחבות ביותר. בזמנים אלו, מתעורר החשש כי אותן רשויות, בכלל זאת מערכת הביטחון, יעשו בסמכויות הניתנות להן שימוש מרחיק לכת שעלול להביא לפגיעה חמורה בדמוקרטיה. חשש זה גובר שבעתיים כאשר מצב החירום אינו ארעי אלא בעל אופי מתמשך. בעבודה זו אציג את המנגנונים העיקריים בהם נעשה שימוש במסגרת המלחמה בטרור, מושג אותו אפרש גם כן. המנגנון בו אתמקד הינו הריסת בתי מחבלים כתגובה לביצוע מעשי טרור. אבחן את מקור הסמכות של הזרוע המבצעת לעשות שימוש במנגנונים אלו, ואת הדילמות הנובעות משימוש זה הן בעיניי המשפט הישראלי והן בעיניי המשפט הבינלאומי, תוך בחינה ביקורתית: האם מדובר באמצעי לגיטימי, שניתן לעשות בו שימוש יעיל כדי להגן על תושבי ואזרחי המדינה – מבלי לפגוע יתר על המידה בזכויות האדם, לרבות אלו של הטרוריסט? התשובה נעוצה ככל הנראה בהחלטה שהתקבלה והיא עצירת הרס הבתים לאור מסקנות שהוסקו משימוש במנגנון הרס הבתים והתוצאות להן גרם.