מטלת מנחה) ממ"ן13
( שאלה 2
א. הניה, בדומה למאריאשקה, קרובה לטבע, מהווה חלק ממנו, מתמזגת איתו והווייתה קרובה יותר לזו של הצומח או של החי מאשר להוויה אנושית. הקרבה לטבע מודגשת על ידי הלחות, רסיסי הטל, שילוב של טבע ורטיבות. היא מופיעה ברגליים יחפות ומסואבות ברפש בריצתה אל "הדשא הרטוב מטל" ומסתתרת בגובהי עץ הדובדבן.
גם העלילה בסיפור "מאריאשקה" מתרחשת בכפר ולכן ישנם תיאורי טבע ונוף. רובם מתקשרים למאריאשקה וחלקם נמסרים מנקודת מבטה שלה מה שמבטא את קרבתה לטבע בניגוד לדמויות אחרות בסיפור. הטבע הוא אמצעי עקיף שיש בו כדי לבטא את מצבה הנפשי של מאריאשקה. גם אם הדברים לא נאמרים במפורש הרי זה משתקף באופן שבו היא קולטת אותו.√ התיאור הראשון צמוד להופעתה הראשונה של מאריאשקה בסיפור: הנוף מצטייר כמכביד, דומם ומרוקן מחיים. עם אזכורה של מאריאשקה בהמשך, הנוף מתחייה לפתע, נצבע בצבעים, והדממה מצטיירת בו כרוגע. אפילו החום הכבד הופך כאן ל"זוהר", והתיאור כולו משופע בגוונים זכים: הנהר שוקט על מי-מנוחות, זך וחלק כראי". הבתולה הכפרית ניצבת בחול הלבן, ירכה "מבהיקה מלובן", בשרה "צח ורענן". מאריאשקה, כמו הניה, משקפת בחושניותה את הווייתה החושית והצלולה המנוגדת לזו של הדמויות האחרות. הזוך והצלילות הבולטים בתיאור, בצד הארוטיקה והחושניות, אמורים להשרות עלינו משהו מרוחה של מאריאשקה.
אך בניגוד למאריאשקה, אשר המיזוג שלה עם הטבע מונע ממנה להתחבר להוויה העירונית-תרבותית, המפגש של הניה עם נערי העיר זורע זרע פורענות. בחלק הזה מתואר המפגש בין נערת הכפר לנערי העיר המגיעים לטיול בכפר ביום ראשון. הם מדומים לארבה, בעל חיים המגיע בלהקה ומתיישב על גידולי השדה, מחסל אותם ומשאיר אחריו שממה. הניה מדומה לחיפושית שדה כחלחלה ברגע שהיא מפסקת גפיה לעוף, מה שאומר שהיא מנסה להתרומם, לעוף מן המקום בו היא נמצאת בהשראת אחד הנערים שבו היא פוגשת. גם מוטיב הלחות, שכבר אינו ביטוי לרעננות הטבע, אלא לכמיהה למשהו אחר, הוא סימן לחוסר סיפוק. הניה חוזרת ונקשרת עם חייתיות וטבע, אשר ב"מאריאשקה" נקשרו להרמוניה ושורשיות, אך כאן הם דווקא נושאים אותה אל הוויית הכרך הזרה, שבה תמצא רעבתנותה סיפוק מסוג אחר. כלומר, הטבע והחי וכפילות פניהם, מאפיינים את הכפילות הקיימת בהניה. צריך היה להבליט דואליות זן כפי שהיא משתקפת בדמותה בהמשך נאמר שלאחר נפילתה של הניה לתוך הסמטה הרי שהורגש שם פתאום "ריח יערי", התרעננות "האוויר המסואב והמחניק, כאילו אילן לא-נראה, אילן רחב-עלים, התחיל מרשרש כאן מעל לראש". כשהניה מגיע לראשונה לעיר עדיין שורדים בה אותם יסודות של טבע שהיו חלק ממנה בילדותה. יש בה מידה של תמימות המתקשרת לטבע והיא מביאה אותה לעיר המסואבת. בסופו של דבר העיר גוברת על אותם שרידים של "ריח יערי" עד שהיא ממיתה אותם לחלוטין. הניה מקושרת ל"אילן לא-נראה" המקשר אותה עם עץ הדובדבן המופיע בהתחלה, אבל האילן הזה לא באמת קיים שם ומיד בהמשך גוברים המאפיינים של העיר: אור הפנסים האדומים, השיכורים וה"עסיסיות" אשר אינה נקשרת לצמיחה אלא לצחוקה הצוהל והפרוץ של הניה. בניגוד למאריאשקה, אשר קרבתה לאדמה מחסנת אותה מפני נפילה, הרי שקרבתה של הניה לעולם הטבע לא מגן עליה מפני היצר שלה ולא מונעת ממנה להגיע לעיר ולחוות חוויות חדשות.
במותה משהו מן התום חוזר אליה ולכן, במובן מסוים יש חזרה מעגלית שמחזירה אותנו ולו במעט לתחילת חייה.
שוב חוזרות חיפושיות המוזכרות לאורך כל הסיפור, ומתקשרות לרצון לחוות חוויות אחרות בכרך. הן מתרוצצות …