השלכות ריבוי השביתות על מערכת יחסי עבודה:
שביתות ומעמדו של האיגוד המקצועי לאור סוגי וריבוי השביתות שם הקורס: יחסי עבודה תוכן עניינים

1 . מתודולוגיה —
3

2 . שביתה 
5
2 .1  סוגי שביתה .  6
2 .2  העלות הכלכלית של שביתה  -…  8
2 .3  סוגי משא ומתן לסיום שביתה -..
10
3 . ארגון עובדים -.
13
3 .1  חובת ארגון העובדים להודיע על סכסוך עבודה בתום לב . מנהל עסקים
3 .2  חובת ארגון העובדים למנוע אלימות בעת שביתה – משפטים
3 .3  תרופות -. 16

4 .שביתה וכוחו של האיגוד המקצועי -.. 20 5. ניתוח מקרה – מטרודן -..

5 5.1.
הצגת המקרה –.

5 5.2.
ניתוח המקרה לאור ירידת כוחה של הועד –
26

6 . דיון, סיכום ומסקנות —
30 7. נספח א' – עקרונות דיני השביתות – 32

8 . מקורות –…
35

1 . מתודולוגיה במסגרת עבודה זו ברצוני לבחון את השאלה האם ריבוי שביתות במגזר הציבורי הם עדות לחוזק או חולשה של האיגוד המקצועי, ובמתן תשובה לשאלה זו אבחן את הנושא לפי מס' זוויות עיקריות, כגון: מהות השביתות, הסיבות והגורמים להיווצרותה, בסוגי השביתות, התערבות משפטית ותרופות כמו כן, לבחון מהו האיגוד המקצועי ואת הקשר בין השניים (האיגוד המקצועי לשביתה), תוך ניתוח מקרה לדוגמא, בעבודה זו בחרתי לנתח את מקרה "מטרודן", על מנת לאמוד על התשובה לשאלת המחקר.
ראוי לציין כי, שביתות הן תופעה חברתית מורכבת. מחד, שביתה מתפתחת מסכסוך תעשייתי ובדרך כלל מטילה עלויות גבוהות על הצדדים לסכסוך. מעבר לעלויות הישירות ולנזקים המידיים של השביתה, שביתות גורמות לפגיעה בציבור ועשויות להטיל נטל כבד על הרווחה הכלכלית של הקהילה כולה.
מאידך, חופש השביתה מוכר כמרכיב הכרחי של משטר דמוקרטי ונתפס כזכות יסוד ברוב המשטרים הדמוקרטיים. חירות השביתה אף מהווה כלי עיקרי להגנה על זכויות העובדים במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים, ובלעדיה ספק אם היה כוח של ממש להתארגנות עובדים.
גם מהבחינה התועלתנית, על אף העלויות, שביתות מאיצות בדרך כלל את סיומם של סכסוכי עבודה ומאפשרות את המשכיות העבודה תוך הבטחת שיתוף פעולה בין עובדים ומעסיקים, לפחות למשך זמן מסוים. לכן, לשביתות חלק חשוב בפן הקונפליקטואלי של התארגנות עובדים, כמו גם בפן החיובי של מתן ערוץ לביטוי קולקטיבי לעובדים בהשמעת קולם.  האופי הדיאלקטי של שביתות מוביל למדיניות ציבורית המפשרת בין הפן החיובי והשלילי של השביתה. מדיניות שכזו בדרך כלל מתירה את השביתה במסגרת גבולות מתוחמים היטב. המשפט, במקביל לכוחות הפוליטיים והכלכליים, מגביל את כוח השביתה של העובדים, ומבטיח כי העובדים יכבדו גבולות אלו.
המעסיקים מסתמכים על הדין כאמצעי להגבלת כוח העובדים, כשבארצות רבות, וביניהן ישראל, הכלי העיקרי העומד לרשות המעסיקים הוא הגשת בקשה לבית המשפט להוציא צווי מניעה הדורשים מהעובדים לחדול מהשביתה ולחזור לעבודה.  בית המשפט לענייני עבודה הינו הגורם השיפוטי חוקי המתמודד עם שאלת השביתות, במחקר זה נראה את השינויים שחלו בבית הדין לענייניי עבודה מגורם מערב ומגשר בשנות ה70, לגורם שיפוטי פסיבי, על בסיס מו"מ דיכוטומי , בשנות ה90 לחזרה לגורם שיתופי- אקטיביסטי, מגשר בשנות ה2000. הסיבות לכך נעוצות, מצד אחד בהחלשות כוחם של העובדים, והתאגידים, ומצד שני ריבוי השביתות במשק הציבורי – ממשלתי, הפוגעות באיכות החיים של אזרחי ישראל, לפיכך בית המשפט מנסה ליצור משפט חברתי חדש, בו בית המשפט לוקח חלק פעיל בעיצוב מערכת יחסים חדשה בין המעביד לעובד לאור סכסוכי עבודה קיבוציים. המחוקק מצא נכון להגדיר הגדרה כוללת שביתה מהי.
הסיבות לכך, לפי פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, הן שתיים: ראשית, יש בעצם הגדרת שביתה בדרך של חקיקה התערבות ביחסי העבודה הקיבוציים האוטונומיים. שנית, קביעת הגדרה בחוק הייתה מביאה לנוקשות אשר הייתה מונעת מתן ביטוי לצרכים ולמצבים משתנים בתחום יחסי העבודה ומשפט העבודה. ראוי להביא את דבריו של כבוד הנשיא הראשון של בית-הדין הארצי לעבודה, השופט צבי בר-ניב ז"ל, בעניין גינסטלר לאמור:
"יצוין מייד, שאם כי המחוקק הישראלי נזקק לדיבור שביתה מראשית דרכו בחקיקה… לא ראה המחוקק לטוב להגדיר שביתה מהי. בעשותו כן, הלך המחוקק הישראלי בדרך שבה הלכו בתי המחוקקים במדינות אחרות. כך למשל, לא תמצא בספר החוקים של אחת ממדינות אירופה המערבית הגדרה של שביתה. לא תמצא הגדרה כזאת אף באותן המדינות שחוקתן מגינה במפורש על זכות השביתה (צרפת ואיטליה); לא תמצא הגדרה, אם כי ברור שדווקא בהקשר לזכות מעוגנת בחוקה חייבים בקביעת תחומים.
בחוק משנת 1971 הגדיר אומנם המחוקק האנגלי את הדיבור 'שביתה'… אך חוק זה בוטל כבר בשנת 1974… ומאז לא חזרו על הניסיון להגדיר, בדבר חקיקה, את המונח שביתה… כל זה ללמדך שהמושג שביתה, אינו מאלה אשר להם משמעות אחת, התופסת בכל הזמנים, לכל מטרה ובכל מצב של התפתחות יחסי עבודה ומשפט העבודה".
לפיכך, נעשה בפסיקה מאמץ ליתן לביטוי "שביתה" הגדרה כוללנית, על-מנת לאפשר להחילה על מגוון רחב ודינמי של מצבים, תוך אפשרות לשנות ההגדרה. זו הייתה גם גישתו של נשיא בית-המשפט העליון (כתוארו אז), כבוד השופט מ' שמגר, בבג"ץ חטיב, שהגדיר באופן רחב את פעולת השביתה, לאמור:
"אם לבחור בהגדרה כוללנית ככל האפשר הייתי אומר, כי שביתה היא פעולת לחץ מתואמת, הננקטת על ידי קבוצת עובדים במסגרת המאבק המקצועי של העובדים עם מעביד לשם השגת דרישות בקשר לתנאי עבודתם או בקשר לדרישות של עובדים אחרים שהוצגו למעבידם. בין אמצעי הלחץ האמורים כלול גם ההעדר מן העבודה"   .