קורס החוויה התאטרונית:
שיעור 1- ההיסטוריה של התאטרון ומושגי יסוד: תולדות התאטרון, יוון העתיקה, שלבים בהתפתחות הגיבור הטראגי.
שיעור 2- תהליך הכשרת השחקן: שלבי ההכשרה בביה"ס למשחק, מיומנויות המשחק, 7 השאלות של סטניסלבסקי.
שיעור 3- התאטרון בישראל- לאן?: מרכיבי התקציב של תאטרון ב"ש, מודל התמיכה- בעיות, נקודות מוצא לפתרון.
שיעור 4- המוזיקה בתאטרון: תהליך הפקת המוזיקה בתאטרון, עריכה מוזיקלית, תפקיד המוזיקה כ"סותמת חורים", voice over, עיבוד מוזיקלי.
שיעור 5- שיאי התאטרון האירופאי: הטרגדיה היוונית, 4 דרגות ההומור, הדרמה, התאטרון ברומא.
שיעור 6- תפאורה ואביזרים בתאטרון: מבנה התאטרון, יחסי קהל- שחקן בתאטרון, סוגי במות, ההיסטוריה של הבמה בתאטרון.
שיעור 7 (אחרון)- ההיסטוריה של התאטרון והתאטרון בישראל: התאטרון, באיטליה, בתאטרון באנגליה, התאטרון בצרפת.
שיעור1- ההיסטוריה של התיאטרון ומושגי יסוד:
תולדות התאטרון:
התיאטרון הינו תופעה חברתית, מה שהשחקנים עושים על הבמה יכול בעצם לקרות לכל אחד במציאות.
במזרח התיכון הקדום לא היה תיאטרון בכלל. בתלמוד נכתב: "אשרי מי שלא הלך לתאטראות וקירקסאות של עובדי כוכבים".
בניגוד לקולנוע, התאטרון יותר חגיגי לא רק בגלל שצריך להתארגן ולהתלבש בחגיגיות כדי ללכת אליו אלא יש עוד כמה סיבות.
הבסיס של הקולנוע הוא המסך, ובתאטרון יש תפאורה שהיא דינאמית, היא כל הזמן מתחלפת.
בתאטרון המקובל יש טקסט שנאמר. בקולנוע הסרט מבוסס על תמונה שזזה, בניגוד לתאטרון בו יש דיאלוג, יש תנועה של השחקנים, השפעה דו צדדית של הקהל על השחקנים ולהפך.
התאטרון הוא דבר חי, אין לדעת מה יקרה בסצנה הבאה, לעיתים ההבדל בין השחקן עצמו לדמות שהוא מגלם הוא מזערי, ז"א הגבול מיטשטש.
התאטרון הוא חי, זה קורה כאן ועכשיו וזה גורם לאפקט אחר מהקולנוע מהטלוויזיה.
התאטרון אף פעם לא חשוך לגמרי, כדי שהקהל יהיה ער להצגה ושותף לה, בסופה הוא מוחא כפיים, מתרגש עם השחקנים וכו'.
הכל בתאטרון הוא כאילו מציאות וגם בהצגות הכי ריאליסטיות זה רק נראה אמיתי אך לא יכול להיות אמיתי לעולם (למשל- אור יום בתאטרון יוצג ע"י פרוג'קטור).
בקולנוע יש פרזנטציה – מציג את הדבר, ובתאטרון יש טוריפריזנט מייצג את הדבר.
ההבדל בין התאטרון לקולנוע הוא תהומי. יש הבדל בין לראות סרט לא מוצלח ולא ליהנות ממנו לבין לראות הצגה שהיא לא טובה ולא ליהנות ממנה, החוויה השלילית תהיה משמעותית בהרבה יותר.
יוון העתיקה:
קיימות עדויות ששיא פריחת התאטרון ופריחת הדמוקרטיה היה במאה ה-5 לפני הספירה.
טרגוס= תיש, אודיה= שיר, שיר תיישים. הטרגדיה מתחילה בפולחן של האל דיוניסוס. בפולחן זה לבשו עורות של תיישים לכבוד האל.
כפי שידוע לנו, הדת היוונית הייתה דת אלילית, היא הייתה מרובת אלים שהאמינו בהם.
אפולו היה אל האור והצדק, ייצג את הסדר הנורמות. מנגד היה את דיוניסוס שהיה אל היין והפריון, הוא ייצג את היצרים, התחושות, הוללות.
מפולחניו של דיוניסוס נולד התאטרון, וזאת משום שלמרות היותו אל הולל הוא היה גם מאוד מיוסר כי בכל שנה בחורף הוא מת מייסורים ובאביב הוא נולד מחדש.
בכל שנה היו פולחנים בעקבות מותו של דיוניסוס, פולחנים של עצב מהם נולדה הטרגדיה, ופולחנים של שמחה בעת שנולד מחדש בכל פעם, מהם נולדה הקומדיה.
כמו כל פולחן, הפולחנים התחילו בצורה מאוד ספונטנית, אך עם השנים הם התמסדו והיו מקהלות ששרו שירים על מותו של דיוניסוס. עם השנים גם המקהלות התמסדו ובעקבות כך התווסף גם סולן, ולאחר מכן עוד סולן, ואז אדם נוסף ששואל שאלות והמקהלה עונה לו.
כך, לאט לאט זה הפך להיות למחזה, כלומר היה תהליך ארוך שלקח מאות שנים עד שנולד המחזה שנקרא טרגדיה.
כיצד הוצגו הצגות התאטרון?
ביוון לא הייתה כל יום הצגת תאטרון, ההצגות הוצגו רק במועד אחד בשנה- בפסטיבל לכבוד מותו של דיוניסוס. הפסטיבל נמשך מספר ימים ובו היו המון תחרויות (חידות, יופי, ספורט וכו') וביניהם תחרויות של הצגות בהם הוחלט מי הטרגדיה הטובה ביותר. מי שזכה במעמד נחשק זה זכה ליוקרה רבה וכבוד. זו הייתה חובה דתית ואזרחית לצפות בהצגות.
–