מבוא
             עבודה זו תעסוק בהפרעת אישיות פרנויה , כאשר בפרק הראשון תוגדר ההפרעה ויתוארו הקריטריונים להפרעה . בפרק השני תתואר הגישה הפסיכואנליטית אשר תסביר את התפתחות ההפרעה. ובפרק השלישי תתואר הגישה ההתנהגותית- קוגניטיבית שתעסוק בדרכי הטיפול של ההפרעה.      אני בחרתי דווקא בהפרעה זו מאחר והיא סקרנה אותי יותר מכל שאר ההפרעות ורציתי לחקור ולהבין אותה יותר לעומק.
בנוסף למיטב ידיעתי אף סטודנט לא בחר בנושא זה ורציתי לעשות עבודה בנושא שרוב הסטודנטים לא יעשו עליו.
             כמו כן רוב האוכלוסייה מכירה סימפטום אחד שנמצא בקרב אנשים הסובלים ממחלה זו והוא הפחד שלהם לסמוך על אדם אחר ולא משנה כמה קרוב הוא אליהם. סימפטום זה נכון אך הוא אינו הסימפטום היחיד ישנם עוד הרבה סימפטומים שאותם רציתי ללמוד ולדעת.       פרק א' : הפרעת אישיות פרנויה               הפרעת אישיות פרנויה מעסיקה את הפסיכיאטרים זה עשרות שנים. נעשו ניסיונות להסביר את התופעה בדרכים שונות ואפילו יחסו אותה לקבוצת מחלות שונות. הסובל מהפרעה זו בעל מבנה נפשי וגופני אופייני , מדובר באנשים בעלי נטייה להשליך את חוויותיהם וליחסן לעולם החיצוני בצורה בלתי מודעת. החולים מרגישים כאילו הזולת מרגיש ופועל לפי מחשבותיהם.               למעשה כל אחד ואחד נתון לרעיונות והרגשות פרנואיים וזאת מבלי שיחשב  כחולה בנפשו. ההפרזה הדגשת היתר, האגוצנטריות והביטחון שרעיונות היחס הם ממשיים  מבדילים בין חולה לבריא כאשר הגבול הוא מטושטש מאוד , הרעיונות הפרנואיים הם הגיוניים וקשורים אחד לשני. הסטייה  מן הגישה המחשבתית הרגילה נעשית בהדרגה , לפעמים מתגלות מערכות פרנואיות שלמות שהן יצירה מחשבתית אמונתית שהתפתחה במשך שנים בשקט, ומפתיעה את החברה במעשים בלתי רגילים, אף פליליים , המומצאים את הסברם בהבנת המערכת הפרנואית  (פריד, 1997).                לפי ה – (1997) ICD – 10 , מאפייני האישיות הפרנואית :
א)      רגישות יתר לכישלונות ולדחייה.
ב)       נטייה לשמור טינה בקביעות, כלומר סירוב לסלוח על פגיעה בכבוד, על עלבונות ופגיעות נפש.
ג)        חשדנות ונטייה נרחבת לעוות חוויות באמצעות פירוש מוטעה של מעשים נייטרליים או ידידותיים של אחרים ותפיסתם כעוינים או כמבזים.
ד)       תחושה עיקשת ולוחמנית ביחס לזכויות הפרט עצמו, שאינה עולה בקנה אחד עם הנסיבות.
ה)      חשדות חוזרים ונשנים ,ללא הצדקה , ביחס לנאמנותו המינית של בן הזוג או של השותף.
ו)        נטייה לחשיבות עצמית מופרזת המתבטאת בגישה של ייחוס מתמיד של אירועים בסביבה לעצמו. ז)        עיסוק יתר בפירושים "קנונייתיים" לא מבוססים המתייחסים לאירועים הנוגעים ישירות לחולה ולעולם בכלל.
              הפסיכיאטריים מדברים על שלוש קבוצות של פרנואיים: ראשית, הפרנויה המלחמתית אנשים המגיבים לאי שקט ריאלי קטן שנעשה להם בתגובה קשה ונלחמים למען הצדק. הערכת המציאות על ידי אנשים אלה שונה מן הרגיל וכן גם הערכת הצדק והחוק. שנית, הפרנויה הסנסיטיבית- החולים בקבוצה זו "אסטנים" לעומת אלה בקבוצה הקודמת שאינם "אסטנים".
לקבוצה זו שייכים אנשים בעלי דפורמציות שונות ובגלל רגישותם בנקודה זו הם נוטים להפריז בערך הדפורמציה מבחינה חברתית, כלומר מצב פרנואי חריף מתפתח לרוב לאחר חוויה מבישה , למשל: יהודים אשר רגישים החיים באווירה אנטישמית, נוטים לזקוף כל כשלון בחייהם לזכות העובדה שהם יהודים. שלישית, פרנויה אמיתית- החולים מפתחים מערכת שלמה של רעיונות יחס ויודעם להגן עליה היטב. מערכת התעתועים מקיפה לפעמים רק חלק קטן של הנפש, אבל גם במקרה זה קיימת הנטייה של המערכת להתפשט ולהקיף יותר ויותר מן האישיות. החולים נשארים טמירים זמן מסוים ומופיעים לפתע בתגובה לגירוי שהוא לפעמים בלתי אדקוטי בהחלט (פריד , 1997 ).
                יש לזכור כי בעלי אישיות זו אינם פסיכוטיים בדרך כלל , כלומר רוב הזמן יש להם קשר ברור עם המציאות , אף שהם עלולים להתנסות בתסמינים פסיכוטיים חולפים (קרסון, בוצ'ר ומינקה, 1998).