שכר הבכירים בתאגידים ציבוריים בישראל תוכן עניינים
2-3
מבוא
3-5
השוק כתחליף מוסר 5-7
החוק כתחליף מוסר 7-9
הסביבה החברתית כתחליף מוסר 9-מנהל עסקים עקרונות המוסר בעסקים מנהל עסקים מוסר בארגונים משפטים סיכום
1 6
ביבליוגרפיה מבוא
עבודתי דנה בתופעת שכר הבכירים בחברות הציבוריות בישראל, כאשר שאלת המחקר שלי היא – האם יש מקום להגביל את שכר הבכירים בתאגידים הציבוריים.
נושא שכר הבכירים נתון לביקורת עולמית נרחבת בשנים האחרונות, בעיקר מאז המשבר הפיננסי העולמי בשנת 2008, בו חברות ציבוריות המשיכו לשלם סכומי עתק למנהליהם, גם כאשר הן היו על סף קריסה במקרה של חברת AIG.  בישראל למשל, על פי מחקר של הרשות לני"ע שבוצע השנה, 2012, פורסם כי שכר הבכירים בחברות הציבוריות בישראל זינק פי 8 מאז 2003. המחקר של הרשות גילה כי שכר הבכירים עולה באופן עצמאי, במנותק מהתמורה לבעלי המניות, ובמילים אחרות, גם כאשר ערך החברות ירד, שכר הבכירים המשיך לעלות, ואף האמיר לרמה השנייה הכי גבוהה בכל העולם, אחרי ארה"ב. אחת הסיבות המרכזיות לתופעה, היא שמודל הממשל התאגידי המקובל בארץ, הוא מודל בעלי השליטה, המייצג את האינטרסים של בעלי השליטה ולא של כלל בעלי המניות. אותם בעלי שליטה שייכים ברובם ל-20 המשפחות החזקות במשק, ומשפיעים על קבלת החלטות בתאגידים שונים באמצעות שיטת הפירמידה.
מודל הפירמידה מבוסס על "שליט" שמחזיק בחברה, בהון ובשליטה תואמים. זו מחזיקה בחברות נכדות ואלה בחברות נינות, כשהשקעת ההון של השליט מתגמדת לאחוזים בודדים, אך שליטתו בניהולן נשמרת.
בישראל קיימות כעשר חברות פירמידה, השולטות בכ-40% משווי השוק של החברות הציבוריות במשק.
 הבולטות שבהן הן אי.די.בי, שבשליטת נוחי דנקנר; אריסון השקעות, שבשליטת שרי אריסון; קבוצת דלק, שבשליטת יצחק תשובה; בינו אחזקות, שבשליטת צדיק בינו; והחברה לישראל, שבשליטת עידן עופר.
השוק כתחליף מוסר התיאוריה הכלכלית הקלאסית רואה באינטרס האישי של האדם את הכוח המניע היחיד של פעולת השוק, וקובעת שהמפגש המתקיים בשוק בין הפעולות של המון בני אדם השואפים לשיפור טובתם העצמית, מוליך בסופו של דבר לשיפור הרווחה של כולם. בהקשר זה, בהתבסס על ההנחות הקלאסיות של התיאוריה הכלכלית (האדם הוא חופשי ושיש לו זכות קניין על רכושו, ושהמנגנון הכלכלי מאופיין בצדק, הדדיות, שוויון ואמת) טוענים אלו המצדדים בהשארת המצב על כנו, כי בחברה חופשית בה פועלים כוחות השוק, יש להכיר בתגמול המנהלים המובילים במשק לפי יכולותיהם וביצועיהם, שהרי מוטלת עליהם אחריות גדולה להביא להצלחת החברה, לתשואה  ולערך לבעלי העניין (שהעובדים ביניהם). בבחינת הסוגיה ישנן מספר הנחות  , אשר בולטות בצידוקים להשארת המצב על כנו.
חופש – בהנחה שהאדם הוא רציונלי ורודף אחרי טובתו העצמית, מנקודת המבט של בעלי המניות מבחינת בעלי המניות, הרי אין ספק שהם לא יתנו יד לתשלום שכר מופרז למנכ"ל, אשר יפגע ברווחי החברה, ובדיבידנדים שלהם. בעצם, אין להם שום אינטרס לשלם למנהל מעבר למה שמגיע לו ולעיתים גם פחות מכך.