פרק 9 – משכל והערכת משכל כאשר ביום-יום מתייגים התנהגות של אדם כאינטליגנטית או לא אין לכך משמעות רבה, אך בנסיבות רבות אחרות יש חשיבות גדולה לקביעה האם התנהגויות נחשבות אינטליגנטיות. ברוב בתי־הספר מנסים אנשי חינוך להעריך כבר בגיל צעיר את משכל התלמידים, כאשר לרוב המטרה היא להתאים את התלמידים למשימות בית הספר ולתביעותיו. עם זאת, לעתים קרובות משפיעה בחינת המשכל על חיינו בתחומים שונים ומגוונים מלבד ביה"ס.
הערכה מהי?
הערכה פסיכולוגית – השימוש בהליכי בחינה מפורטים אשר מיועד להעריך יכולות, התנהגויות ותכונות אישיות של בני אדם. לעתים קרובות תופסים את ההערכה הפסיכולוגית כמדידה של הבדלים בין־אישיים, שכן מרבית ההערכות מציינות את המידה שבה אדם מסוים דומה/שונה מאחרים על־פי מדד מסוים.
תולדות ההערכה התפתחות מבחני הערכה פורמליים וההליכים ליישומם הם יזמה חדשה יחסית בפסיכולוגיה המערבית. עם זאת, הרבה לפני כן היו טכניקות הערכה בסין העתיקה עניין שבשגרה. בחלוף מס' שנים אימצו הבריטים והאמריקאים גרסאות מותאמות של המערכת הסינית למיון עובדי מדינה.
הדמות המרכזית בפיתוח בחינת המשכל במערב היה האנגלי המכובד סר פרנסיס גלטון (1822- 1911). ספרו, התבונה התורשתית (1869), השפיע רבות על חשיבתם של הבאים בעקבותיו בנושא השיטות לבחינת משכל, התיאוריות בבסיס חשיבה זו ויישומן. גלטון, בן־דוד למחצה של צ'רלס דארווין, ניסה ליישם את תורת האבולוציה הדארוויניסטית בחקר יכולות האדם. הוא התעניין בהבדלים בין יכולותיהם של בני האדם ובסיבות להבדלים אלה. הוא תהה מדוע מקצת האנשים מחוננים ומצליחים, כמותו, ואילו רבים אחרים אינם כאלה.
גלטון היה הראשון שהניח ארבעה עקרונות יסוד של הערכת משכל:
  א.         הבדלים במשכל ניתנים לכימות. כלומר, ניתן להקצות ערכים מספריים כדי להבדיל בין רמות המשכל של אנשים שונים.   ב.         ההבדלים בין בני אדם יוצרים עקומת פעמון (נקראת גם התפלגות נורמלית). בעקומת פעמון ציונם של מרבית האנשים מתקבצים באמצע וככל שמתקדמים לכיוון הקצוות הולך מספר הציונים ופוחת, נקבל גאונות מצד אחד ולקות שכלית מנגד.
  ג.          משכל (או יכולת שכלית) ניתן למדידה במבחנים אובייקטיביים, שבהם על כל שאלה יש תשובה "נכונה" אחת בלבד.   ד.         ניתן להעריך את המידה המדויקת של קשר (שגלטון כינה "יחסים הדדיים" וכיום ידוע בשם "מִתאם") בין שתי סדרות ציונים באמצעות הליך סטטיסטי.
במרוצת השנים התברר כי לעקרונות אלה ערך בר־קיימא.
למרבה הצער הציג גלטון דעות אחדות, שעוררו פולמוס חריף ביותר. לדוגמה, הוא האמין כי התבונה היא תורשתית. על־פי השקפתו, כישרון או עליונות עוברים בתורשה בתוך המשפחה, ולסביבה רק השפעה מזערית על המשכל. לדעתו, משכל קשור לחוסן המינים על־פי דארווין, ובסופו של דבר בדרך כלשהי, גם לערכו המוסרי של הפרט. גלטון ניסה לבסס מדיניות ציבורית על התפיסה, שלפיה יש אנשים נעלים מבחינה גנטית ואחרים נחותים מהם. הוא היה אבי תנועת האאוגניקה, שדגלה בשיפור המין האנושי באמצעות יישום תיאוריית האבולוציה. מטרת חסידיה הייתה לעודד את התרבותם של אנשים נעלים מבחינה ביולוגית, בינם לבין עצמם, ובה בעת לרפות את ידיהם של אנשים נחותים מבחינה ביולוגית מלהעמיד צאצאים.
לאחר זמן מה נתמכו רעיונות שנויים במחלוקת אלה, ואף הורחבו על־ידי רבים שטענו בתקיפות כי הגזע הנעלה מבחינה אינטלקטואלית חייב להתרבות על חשבון בעלי השכל הנחות ממנו. בין חסידי רעיונות אלה היו הפסיכולוגים האמריקנים גודרד וטרמן וכמובן, הרודן הנאצי אדולף היטלר. עבודתו של סר פרנסיס גלטון יצרה את הבסיס להערכת המשכל בימינו, ושרידי רעיונות אלה בדבר האליטה ממשיכים להתקיים גם כיום. מאפיינים בסיסיים של הערכה פורמלית הליך הערכה פורמלית יכול לשמש מכשיר למיון אנשים או לבחירת בעלי תכונות מסוימות אם הוא ממלא שלוש דרישות: מהימנות, תוקף ותקנון.
אם מכשיר ההערכה אינו ממלא דרישות אלה, איננו יכולים לבטוח באמינותן של מסקנות ההערכה. פרק זה אומנם מתמקד בהערכת משכל, אך הליכי הערכה פורמליים חלים על כל סוגי המבחנים הפסיכולוגיים.
מהימנות כזכור מפרק 2, מהימנות היא המידה שבה אפשר לסמוך כי מכשיר הערכה ייתן ציונים עקביים. אם נישָקל שלוש פעמים בבוקר אחד ונקבל תוצאה שונה בכל פעם, הרי שהמשקל שלנו אינם מבצע את עבודתו כראוי. ניתן יהיה לגרוס כי הוא בלתי מהימן, כיוון שאיננו יכולים לסמוך עליו שיספק תוצאות עקביות (כמובן שאם אכלנו ארוחה דשנה בין שתי שקילות, לא נצפה שהמשקל יַרְאה אותה התוצאה). כלומר, מכשיר מדידה יכול להיחשב למהימן, או לבלתי מהימן, רק אם האובייקט הנמדד נשאר בלא שינוי.
להלן 4 דרכים למדידת מהימנות של מבחן:
1.      מהימנות מבחן חוזר – המתאם בין הציונים של אותם אנשים, באותו המבחן, הניתן בשתי הזדמנויות שונות. מבחן מהימן באופן מושלם יניב מקדם מתאם של +1.00, משמעות הדבר היא שמבנה זהה של ציונים הופיע בשני המבחנים: מי שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר והנמוכים ביותר בפעם הראשונה חוזרים ומקבלים אותם שוב. התוצאה של מבחן לא מהימן לחלוטין היא מקדם מתאם 0.00, משמעות הדבר היא שאין שום קשר בין מערך הציונים הראשון למערך הציונים השני: מי שקיבל את הציון הגבוה ביותר במבחן הראשון מקבל ציון שונה לחלוטין בפעם השנייה. מהימנותו של מבחן מתחזקת ככל שמקדם המתאם בין שתי הבדיקות נע כלפי מעלה (לכיוון האידיאלי של +1.00).
2.      נוסחים מקבילים – המתאם בין הציונים של אותם אנשים, בשני נוסחים חלופיים של המבחן. במבחנים מהימנים, הציונים המתקבלים בנוסחים מקבילים של המבחן דומים. השימוש בנוסחים מקבילים מנטרל את השפעות הבאות:
·         תרגול קודם של השאלות במבחן.
·          זכירת השאלות במבחן.
·          שאיפת הנבחן להיראות עקבי בשני המבחנים.
3 .      מהימנות עקביות פנימית – עקביות הציונים של אותו נבדק בפריטים שונים השייכים לאותו מבחן. לדוגמה, ניתן לעשות שימוש במבחן חצוי: נשווה בין ציוניו של נבחן בפריטים הלא־זוגיים לבין ציוניו בפריטים הזוגיים., כאשר מבחן מהימן יניב פחות או יותר אותו הציון לכל אחד מן החצאים. במקרה כזה אפשר לומר, כי קיימת עקביות פנימית גבוהה במדד זה של מהימנות מבחן חצוי.
4.      מהימנות בין שופטים – מידת העקביות באופן מתן ציונים ע"י שופטים שונים. לשם כך נשענים השופטים על סכמת קידוד. כלומר לא רק מכשיר המדידה עצמו צריך להיות מהימן, אלא גם השיטה שעל־פיה משתמשים במכשיר חייבת להיות מהימנה. נניח שחוקרים רוצים לצפות בילדים בכיתה כדי למדוד רמות שונות של תוקפנות תוך כדי משחק, ויפתחו לצורך זה סכמת קידוד, שתאפשר להם להגיע להבחנות המתאימות. סכמת הקידוד תהיה מהימנה אם כל האנשים שצפו באותה ההתנהגות ידרגו את הילדים באופן דומה בעזרתה. זו אחת הסיבות שבני אדם כשירים לבצע הערכה פסיכולוגית מדויקת רק לאחר תרגול ממושך.
עליהם ללמוד ליישם את שיטות ההבחנה באופן מהימן.
·         …