א.שאלת מחקר אחת:האם קיים קשר בין סוג המשוב (הערכה חיובית או שלילית או ללא משוב כלל) הניתן לילדים  על אופן  רמת הביצוע במבחן אינטליגנציה?
שאלת מחקר שנייה:האם קיימת השפעה בין אופן  רמת הביצוע במבחן אינטליגנציה לבין מינו של נותן הערכה (גבר או אישה) ?
השערה ראשונה: ככל שנתמיד לתת לתלמידים הערכה חיובית יותר כך הישגיהם יהיו גבוהים יותר.ולהפך ככל שנתמיד לתת הערכה שלילית לתלמידים כך הישגיהם  יהיו נמוכים  יותר. לתלמידים הניגשים למבחן ללא משוב ,להם תינתן בדרך כלל הערכה שלילית  בגלל חסרונו של הטריגר שהוא בעצם המשוב.
השערה שנייה: ישנה חשיבות רבה לגבי מינו של נותן הערכות גבר או אישה  על רמת הביצוע.אם  זוהי אישה הרי שהבנות מעלות את השיגן באופן משמעותי ואם זהו גבר הבנים הם אלה המעלים את הישגם באופן משמעותי.
ב.מדובר במחקר מתאמי מכיוון שהחוקר אוסף נתונים כפי שהם קיימים במציאות.הוא אינו מפעיל או משנה נתונים כמו  גיל הילדים הנבחנים ,מצבם הסוציו -אקונומי או את מצבם המשפחתי .הוא בוודאי שאינו מפעיל מניפולציות כדי לשלוט למשל במשתנה הבלתי תלוי כמו הגיל אלא משווה באופן מכניסטי בין בנים לבין בנות של ילדי כיתות ח'  מתל אביב.הערה:אם החוקר היה משווה למשל בין קבוצות גיל שונות או בין אוכלוסיות מרקע שונה כי אז המחקר היה הופך למחקר ניסויי .לסיכום במחקר הנוכחי  החוקר יכול רק לדעת שיש קשר בין שתי משתנים בין מינו של נותן הערכה  לבין התלמידים הניגשים לבחינה על תוצאות טיב המבחן . ומכאן, שלא ניתן להוכיח סיבתיות .ניתן רק לדבר על הקשר בין המשתנים אך בוודאי  לא ניתן להוכיח סיבתיות.
ג. מסקנת מחקר ראשונה: משוב חיובי או שלילי או כלל ללא משוב הניתנים לתלמידים בבחינתם אינה  משפיעה על רמת ביצוע המבחן  לא אצל הבנים ולא אצל הבנות(הערה:יש לציין כי שיטת הציונים בניגוד למשוב חיובי או שלילי גורמת לתחרות ומעודדת אותם להישגיים גבוהים). מסקנת מחקר שנייה: קיימת השפעה נכרת  בין מינו של נותן הערכה (גבר או אישה) על תוצאות המבחן.
גבר,הנותן ההערכה לתלמידים, הבנים מעלים באופן משמעותי את הישגיהם  לעומת זאת, כאשר אישה  נותנת הערכה מעלות הבנות את הישגיהן באופן משמעותי בלא קשר לטיב הערכה.(זוהי השערה שאומתה).
מסקנה נוספת:  לערכתו של בודק "גבר" יש השפעה  מכרעת יותר על רמת הביצוע המבחן הן על התלמידות והן על התלמידים.
הקשר שבין מסקנות אלה לגורמי ההתפתחות של רמת השאיפה:
1.מסקנה ראשונה:  מתוך מסקנת המחקר נראה כי משוב חיובי או שלילי או כלל ללא משוב הניתנים לתלמידים בבחינתם אינה  משפיעה כלל על רמת ביצוע המבחן  לא אצל הבנים ולא אצל הבנות.
-לדעתי מסקנה זו סותרת  את  הקשר בין המציאות לבין רמת השאיפה משום שבמציאות יש לה וודאי השפעה רבה על ביצוע המשימות (לרבות על פי ניסיוני האישי)חוויות של הצלחה או כשלון בתחום מסוים לפי חוקיות קבועה המעצבות את רמת השאיפה של כל אחד בתחום זה או אחר ויש להן השפעות בטווח רחב של פעילויות הגשת עבודות ,הגשה למבחנים וכ' והגברת המוטיבציה, ולכן כאשר לאותה התנהגות חיובית או שלילית הילד מקבל הערכה באופן קבוע עקיב ושיטתי הוא ידע למה לצפות בהתנהגותו בעתיד , כך גם לגבי תלמיד חלש שהחל ללמוד וקיבל משוב חיובי ומכאן  תיווצר אצלו רמת שאיפה יציבה לקראת שיפור הישגיו.המסקנה המתבקשת היא כי להערכה שלילית או חיובית (כישלון או הצלחה)יש השפעה מכרעת על רמת השאיפה אצל הילד.
2. מסקנה שנייה : על פי מסקנות המחקר נראה כי גורם המין של האדם המעריך את הבחינה מציב בפני התלמידים רמת שאיפה גבוהה  שעל פיה יכולים בכיתה שבו יש רוב של בנים למשל לעבור את הבחינה בהצלחה  רבה. –לדעתי אין כלל קשר בין רמת השאיפה למינו של האדם המעריך את הבחינה ,אלא שהמטרה נובעת מרמת השאיפה של אותו מורה הדורש  מתלמידיו להגיע להישגים גבוהים בכיתתו היא זו הקובעת את רמת המוטיבציה והישגים,לא מתוך היותו דמות גברית או נשית. המסקנה המתבקשת היא כי אין כל קשר במציאות  בין היותו של המעריך גבר או אישה אלא רק המקצועיות והניסיון הגלומים במורה יכולים לגרום לתלמיד לחוות חוויות של הצלחות או כישלונות. שני גורמי התפתחות העוסקים ברמת השאיפה:
1.ההורים הם הגורמים הראשונים להתפתחות  הצורך הגבוה להישגיות .הורים לילדים בעלי צורך הישג גבוהה נבדלים בהתייחסותם  ללמידה ולרמת שאיפותיהם  של ילדיהם . קשר חיובי קיים בין הקניית עצמאות לילד בגיל הרך יחסית לבין התפתחותו והצורך להישג גבוה בילד. כשההורים מציבים אתגרים בפני הילדים הם מסוגלים להתמודד עם קשיים בעצמם ומעודדים אותם במאמציהם ומכאן שהם גדלים כבעלי רמת שאיפות גבוהות ברוב תחומי חייהם ולהיפך כשההורים אינם מציבים אתגרים בפני הילדים .הילדים לא יהיו מסוגלים להתמודד עם קשיים בעצמם בעתיד יהיו אדשים יותר לנושא ההישגים  ומכאן שהם גדלים כבעלי רמת שאיפות נמוכות.
…