ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל
מוסד לימוד | האוניברסיטה הפתוחה |
סוג העבודה | ממ"ן |
מספר ממ"ן | 11 |
מקצוע | מדעי המדינה ויחבל |
קורס | ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל |
מילות מפתח | ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל |
ציון | 90 |
שנת הגשה | 2014 |
מספר מילים | 2436 |
תקציר העבודה
שאלה 1
א. לא נכון.
בתקופת היישוב, לא הייתה ריבונות בידי הנהגת היישוב כי אם למנדט הבריטי. למרות זאת היישוב היה מערכת פוליטית בפני עצמה. הוא היה מורכב ממרכז ומרכזי משנה. המרכז עצמו היה בנוי מ-3 גופים: הסוכנות היהודית, כנסת ישראל והועד הלאומי. מרכזי המשנה היו התאחדות התעשייה, המפלגות, ההסתדרות והתאחדות האיכרים. על אף שהמערכת היישובית הייתה אוטונומית, היות והיא לא הייתה ריבונית ענייני החקיקה והשיפוט –למשל- היו בתחום אחריותה של ממשלת המנדט כשהיום הם כמובן מוטלים על הכנסת.
למעשה, הקיבוצים, מושבים – ההתיישבות החקלאית הם אלו שיצרו בפועל את המרכז (גופים אלו היו פזורים בכל הארץ).
נוצר מכך מצב פרדוקסלי בו דווקא הפריפריה הפכה למרכז. ובגלל שלא היה מרכז, האוכלוסייה החקלאית היא זו שנתנה את הטון והייתה בעלת ההשפעה, והם אלו אשר היוו את מרכזי המשנה שהפכו לבסוף למרכז. בן גוריון הבין שכדי לתפוס את המרכז, עליו לאחד כוחות ולפתח מפלגה שפונה לעם. באמצע שנות ה-30 המרכז התגבש והפך למרכז שמאלי גדול ומאוחד (עם איחוד שתי מפלגות הפועלים העיקריות – אחדות העבודה והפועל הצעיר – למפלגה אחת – מפא"י). מרכז המשנה החזק ביותר באגף הימיני היה התנועה הריוויוניסטית אשר התרחקה בצורה הדרגתית מן המרכז הלאומי, עד שבסופו של דבר פרשה כליל מההסתדרות הציונית והקימה הסתדרות ציונית חדשה שנועדה לשמש מרכז לאומי חלופי. בכך הימין החל להתפזר ועשה תהליך הפוך מהשמאל.
כשהוקמה המדינה, רצה בן גוריון להעביר את כוח ההכרעות ממוסדות המפלגות, ההסתדרות והתנועות, אל מוסדות מדינת ישראל. גישה זו הביאה להעברת השליטה במדינה מהחברה לממשלה וכך התאפשר ביסוס ריבונות המדינה. כל זה נבע מתפיסה הנקראת "ממעמד לעם" שהעדיפה את תפקידיה הלאומיים של מפא"י על תפקידיה התנועתיים. כך, עם הקמת המדינה פורק הפלמ"ח, חוקק חוק חינוך ממלכתי שביטל את שיטת הזרמים בחינוך –שיטה לפיה מפלגות )תנועות( מזרימות כסף אל מוסדות החינוך שלהם- והלאמת לשכות העבודה.