ממן 11 - זכויות האדם ביחב"ל ציון 90

זכויות האדם ביחסים הבין-לאומיים – ממ”ן 11
שאלה 1.
מבוא – שנת 1948 הביאה עמה את נקודת המפנה ובה לראשונה הקהילה הבינלאומית מאמצת מסמך שמונה את כל הפרות זכויות האדם, “ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אדם”, היא אומצה ע”י כל המדינות החברות בעצרת הכללית. ההכרזה מהווה נקודת מפנה מפני שזו הייתה הפעם הראשונה שבה נוסח מסמך ברמה הבינלאומית שמאגד את הפרות זכויות האדם אשר עליו חתמו המדינות החברות בעצרת האו”ם.
שורשים דתיים – לא תרצח, לא תנאף, גר לא תלחץ, עבד אינו עבד לעולם ומגיעות לו זכויות, חביב אדם שנברא בצלם, יום מנוחה (שבת), מעשר, מתנות עניים, דיני מלחמה, לא להתעלל בחסר ישע. ניתן לראות שכבר במסורת היהודית ובכל המסורות (פרק 2 אברוני), כלומר זה לא רעיון חדשני אלא רעיון קדום שמטרתו להסדיר את היחסים בין השלטון לפרט ובין הפרטים לבין עצמם.
שיח “זכויות האדם” המודרני מקנה לכל בני האדם זכויות מעצם היותם בני אדם, ולאו דווקא מפני שהם נבראו בצלם האל, כי המשמעות ביהדות היא שבגלל שהאדם דומה לאל ופגיעה בו תחשב לפגיעה באל. בדת מקור הסמכות שקובע מה מותר ומה אסור הוא האל, להבדיל משיח זכויות האדם המודרנית שגורס כי הזכויות ניתנות לבני האדם מתוקף היותם בני אדם. קיימים שורשים דתיים לתפיסה של הסדרת היחסים בין הפרט לשלטון, זה לא משהו שצנח והתפתח רק ב-1948, אך השוני במקור הסמכות הוא מאוד משמעותי.
שורשים חילוניים – הטענה היא שהפילוסופיה (כתבים פילוסופיים) מהמאות ה-16 ה-17 וה-18
שבהן פילוסופים ליברליים שהבולטים שבניהם הם “ג’ון לוק” ו”ז’אן ז’אק רוסו” (הוגי האמנה החברתית) אשר הניע מהפכות חברתיות במדינות מערביות כגון אנגליה, צרפת, ארה”ב שבסופו של דבר היוותה עוד נדבך חשוב בהתפתחות סוג מאוד ספציפי של “זכויות אדם”, של זכויות אזרחיות פוליטיות. נושא “זכויות האדם” אומנם טרם התפתח במישור הבינלאומי מפני שבכל מדינה הנושא הוסדר בנפרד ולכן שנת 1948 הייתה לנקודת המפנה שכן השיח עבר מן המדינות אל המישור הבינלאומי. בתוך כך ההכרזה הייתה לאבן דרך משמעותית בהתפתחות “זכויות האדם” ביחסיים …