העבודה סוקרת את תופעת התת-תרבות במוסיקה הפופולארית. בעבודה מסוכמים עיקרי התיאוריה של המרכז ללימודי תרבות, תרבויות משנה בבריטניה של שנות ה-50, לאחר מלחמת העולם השנייה ומספר מושגים מרכזיים בתיאוריה זאת כגון: תרבות, הגמוניה, סימנים ואידיאולוגיה. בעבודה נעשה שימוש בשני מחקרים. שם הקורס:  פרוסמינריון: על תת תרבות הנוער והצעירים במוסיקה הפופולארית                                                                      בעבודה זאת אנסה לסכם את עיקרי התיאוריה של המרכז ללימודי תרבות אודות הופעתן של קבוצות "תת-תרבות", תרבויות משנה בבריטניה של שנות ה-50, לאחר מלחמת העולם השנייה. על מנת לעשות זאת אעמוד ראשית על משמעותם של מספר מושגים מרכזיים בתיאוריה זאת, מושגים אשר ייתנו רקע לקיום תת-תרבויות אלה כגון: תרבות, הגמוניה, סימנים ואידיאולוגיה. על מנת לעשות זאת אשתמש במחקריהם של חוקרים שונים ובעיקרי המאמרים: מתרבות להגמוניה, פרק שני מתוך הספר " תת-תרבות פאנק – משמעותו של סגנון" מאת דיק הבידג' (2009), ו" Youth Subcultures in Post-War Britain" (1976).  המרכז ללימודי תרבות בברמינגהם, אנגליה התחבט שנים, בדומה למוסדות אקדמיים רבים במשך מאות שנות השימוש בנוגע להגדרתו המתעתעת והאמביוולנטית של המושג "תרבות". כמו המושג עצמו, כך היו גם לימודי התרבות במשך השנים על הטווח שבין מדעי החיים למדעי החברה והרוח.  בין אנשי האקדמיה והספרות אשר רואים במושג מושג הלקוח מתוך מדעי הרוח והחברה ישנן שתי אסכולות מרכזיות. האחת מתייחסת לתרבות כמושג לתיאור מצוינות, הטוב ביותר שניתן לשאוף אליו בכל הקשור לתחומים כגון: מוזיקה, אומנות, תיאטרון וכו'. בכך מבדלת אסכולה זאת את ה"תרבותי" מה"לא תרבותי"- המצוין מהפשוט, האליטיסטי מהפופולארי והעממי. מולה ניצבת האסכולה השנייה, אשר רואה במגוון הערכים, המשמעויות וההתנהגויות המאפיינים של אורח חיים מסוים כתרבות. אסכולה זו אינה עושה הפרדה בין האסתטי והמצוין לפשוט, אלא קובעת כי כל פעילות ותחומי עניין של קבוצת אנשים החיים אורח חיים דומה היא תרבות (הבידג' 2009).                                                                                                         –