שאלה
1 :
א.      תפקיד הלאומיות מילא תפקיד מרכזי הן מצד המבצעים והן מצד הקורבנות. בתקופה שהחלו הפרעות בארמנים האימפריה. הארמנים נחשבו כקהילה נאמנה וזכו ליחס טוב מהשלטונות העות'מאניים עד אמצע המאה ה-19. במחצית השנייה של המאה העם הארמני ביקש לקבל עצמאות מהשלטון העות'מאני יחד עם מדינות נוספות. מדינות כמו יוון ובולגריה קבלו עצמאות, בין היתר בגלל התערבות של מדינות אחרות באירופה. העם הארמני ביקש להשתחרר מהשלטון העות'מאני ולקבל הכרה ועצמאות כמדינה אוטונומית, אך מבחינת האימפריה העות'מאנית רצון זה נתפס ככפיות טובה אחרי שנים רבות שהתורכים נתנו להם יחס הוגן. ניתנה להם האפשרות לחיות על פי דתם הנוצרית, הם שילמו מיסים ביחס למעמדם כמילת, וחיו בצורה טובה יחסית למקומות אחרים בעולם. ההתעוררות של העם הארמני הייתה לא רק בארמניה ההיסטורית אלא גם במקומות כמו איסטנבול ובערים גדולות נוספות. העות'מאניים זעמו על הדרישות הללו, מכיוון שלדעתם היחס שקבלו הארמנים היה טוב והוגן. מבחינת התורכים, בזמן שבו חלה התעוררות ורצון לעצמאות של הארמנים זה נתפס כמהלך שיחליש את האימפריה העות'מאנית ובאופן טבעי גרם להתנגדות רבה מצד השלטונות. בסוף המאה ה-19, בזמן שהלאומיות הארמנית עלתה והחלו להישמע קולות של רצון לעצמאות, האימפריה העות'מאנית שבשיאה חלשה על שטחים רבים החלה להיחלש, בין השאר עקב שחיתות וחוסר ארגון של השלטונות. בזמן שבו חלה עליה בלאומיות, עמים נוספים קבלו תמיכה ממדינות באירופה מכיוון שדרישות אלו השתלבו באינטרסים שלהם. הארמנים לא קיבלו את אותה התמיכה ודרישותיהם לא נענו ובנוסף הם הותקפו על ידי התורכים. ההתנגשות בין רצון הארמנים לאוטונומיה והמלחמה של העות'מאניים לשמור על מעמדם ושטחי שלטון האימפריה גרמו להתדרדרות היחסים בין שני העמים ולרצח העם שהתבצע בארמנים. המצב הכלכלי של האימפריה העות'מאנית היה קשה והיא לא יכלה להרשות לעצמה לוותר על אזורים שהיו תחת ריבונותה.