עברייני הצווארון הלבן תוכן עניינים מבוא
3
רקע ..
4
תופעת עברות הצווארון הלבן -…
5-6
            מאפייני הצווארון הלבן -…5
            סיבות וגורמים -6
גישות שונות המתייחסות לעברות הצווארון הלבן –…7
ניתוח מקרה …8-9
סיכום –…10 רשימת מקורות 11
נספח –12-13
מבוא "החטא ועונשו ירדו מהשמיים כרוכים יחדיו והם קיימים בכל חברה אנושית ידועה. משחר ההיסטוריה האנושית תועדו מקרים שבהם בני האדם פגעו זה בזה, פגעו בחוק הקיים, ונענשו על כך." (טננבויים, 2003)            השאלות המרכזיות המעסיקות כל חברה אנושית הן מה גורם לאנשים לפשוע? בשאיפה ואמונה שמציאת הגורמים תוביל למציאת פיתרונות וצמצום הפשיעה. בקרימינולוגיה מבקשים החוקרים להסביר תופעות של פשיעה, מדוע אנשים מסוימים פושעים? פשיעה מרובה במדינות שונות, הסיבות בשלן סוג של אנשים מסוים נכנס לבית הסוהר וכדומה.                               התפיסה הקרימינולוגית הרווחת בתחילת המאה העשרים הייתה שעבריינות היא תופעה של מהגרים, של אנשים בעייתיים בנפשם ובגופם, בני המעמד הנמוך וכו'. אברהם טננבויים (2003) מתאר בספרו "על שוטרים וגנבים" כי שכיחות הפשיעה בקרב גברים צעירים, חסרי השכלה, השייכים פחות או יותר לשכבה החלשה של האוכלוסייה גבוהה יותר במדינות העולם וגם בישראל, וכן תיאוריות שונות מסבירות עובדות אלה. באקלים מחשבתי כזה, הסבירות שאנשים מכובדים, בני המעמד הגבוה שאינם סובלים ממחסור סוציו אקונומי, זוכים להזדמנויות, הכרה והערכה יהיו עבריינים אינה מתקבלת על הדעת.
מי שטבע את המונח "עברות הצווארון הלבן" (White collar crimes) הוא הקרימינולוג אדווין סתרלנד בשנת 1939, הוא טען כי פשע אינו בהכרח תוצאה של עוני או של אישיות בעייתיים כפי שסברו רוב המומחים, וכי יש להכליל בביסוס התיאוריות השונות עברות התנהגות של המעמד המבוסס בחברה.
חוקרים העוסקים בתחום ניסו להגדיר את תופעת פשיעה זו, "…אין כיום בשום מקום בספרות העולמית הגדרה מקיפה וכוללת, שזכתה להכרה ושימוש בקרב החוקרים העוסקים בתחום.
בהיעדר הגדרה מוסכמת, זכה המונח  עבריינות הצווארון הלבן, במשך השנים, בשימושים רבים בספרות המקצועית". (מן, 1990, עמ' 4משפטים).    בעיית ההגדרה של עברייני הצווארון הלבן לא הטרידה רק את ק' מן אלא גם חוקרים רבים אחרים.
ק' מן ממשיך ומסביר שמושג זה הוא צר מידי ורחב מידי בעת ובעונה אחת מכיוון שלדידו לא יהיה זה נכון לכנות רוצח ממעמד גבוה כעבריין צווארון לבן ובעוד זאת תהיה טעות לא לכלול במושג פקידה בבנק שמעלה בכספים רבים. לדעתו, גם סתרלנד שטבע את המונח עבריינות הצווארון הלבן, הגדיר מושג מופשט יחסית (סתרלנד בתוך: מן, 1990).
ווילר (1990) טוען שלא ניתן להגדיר עבריין צווארון לבן באופן חד משמעי וישנו מגוון של עבריינים ועבירות אשר נכנסות לקטגוריה של עברייני הצווארון הלבן: "הקרימינולוגיה שנהגה להתייחס לעבריין הצווארון הלבן כאל סוג ספציפי מוגדר של עבריין אינה תקפה כיום כלל" (ווילר, 1990, עמ' 442). על פי אילו קריטריונים נקבעת תופעת "עבריינות הצווארון הלבן "? האנט  (hunt,
1 996) אומר שעבריין הצווארון הלבן יכול להיות השכן שלך ממול, עם אישה, שני ילדים וכלב אבל יכול להיות האדם שיש לו אחוזה במעלה הגבעה ואולי הוא בכלל חבר שלך ממועדון הגולף. הסטטוס הפסיכולוגי שלו תקין, ההשכלה מעל לממוצע וללא עבר פלילי. האנט אומר שלפי פרופיל זה כמעט ובלתי אפשרי לאתר אותם או לנבא את מעשה העבירה לפני התרחשותה.
הנושא של עברייני הצווארון הלבן סיקרן אותי עוד בטרם התבקשתי לבחון אותו מקרוב. במאמרו של ד"ר אברהם טננבוים (1991) אשר דן בנושא האם ניתן לבטל את הענישה הפלילית על פי  הגישה האבוליסיוניסטית.
האבולוסיוניסטים טוענים שהעבירות של האנשים מן המעמד הגבוה גורמות ליותר מוות, נכויות, הפסדים כספיים מאשר כל פשעי המעמד הנמוך גם יחד, אך לא תמיד הן מוגדרות כפשע. חלק מתומכי הגישה טוענים שמכיוון שלא קיים צדק חברתי, בענישה הפלילית, יש לבטל את כל המערכת ולבנות מערכת חדשה.   בעבודה זו בחרתי לבחון את תופעת עברות הצווארון הלבן: בחלקה הראשון של העבודה התופעה תוגדר ואתאר את הרקע לתופעה, את השינוי התפיסתי בנוגע לתופעה, שכן הגדרתה שנויה במחלוקת וזכתה להתייחסותם של חוקרים רבים. חלקה השני של העבודה הינו הסבר התופעה תוך התייחסות למאפייני עבריינות זו, הגורמים והסיבות לתופעה. בחלקה השלישי של העבודה אביא תיאוריות וגישות שונות של חוקרים לתופעה. חלקה הרביעי הינו ניתוח מקרה משה קצב – נשיא המדינה, על-פי התיאוריות שהובאו בחלק הקודם לכן. סיכום בעבודתי הצגתי את תופעת עברייני הצווארון הלבן, הסברתי את בעיית הגדרת העבירה והעבריינים. התייחסתי לרקע,לתופעה, למאפייני עבריינות הצווארון הלבן, תפיסות מרכזיות כלפי עבריינות זו, סיבות וגורמים לתופעה.
לאחר מכן הדגמתי מספר גישות ותיאוריות של חוקרים שונים בהתייחס לעבריינות זו. בחלק האחרון ניתחתי את מקרה משה קצב כעבריין צווארון לבן על-פי שתי תיאוריות.
בכתיבת עבודה זאת למדתי רבות על תופעת עברייני הצווארון הלבן,ככול שלמדתי יותר על התופעה כך הרגשתי כעס לגביי הקלות שבה אנשים גונבים, מרמים, מזייפים וחומקים מגזר דין.
בנוסף למדתי כי עברייני צווארון לבן אינם בהכרח מהעשירון העליון ולרוב שייכים למעמד הבינוני בחברה ולא כפי שסברתי לפני.
את מסקנות החוקרים שציינתי בעבודה ניתן לסכם בקו מחשבה מרכזי שאומר שעל מנת לצמצם באופן משמעותי את תופעת עברייני הצווארון הלבן , צריך לעשות מהפך משמעותי בחקיקה, באכיפה וביחס השופטים. בנוסף לכך על כל ארגון גדול להיות מצויד במנגנוני פיקוח משמעותיים אשר יהפכו את פעולות העבריינים לבלתי אפשריות. כפי שטען אברהם טננבויים: "בראש ובראשונה החברה צריכה להיות מודעת להיקף הבעיה. יש מלומדים הסבורים שעבריינות הצווארון הלבן היא אחת הבעיות החברתיות הקשות כיום. סביר להניח שאם הציבור יתייחס אליה ככזו אפשר יהיה לפעול נגדה. וכמובן יש להחמיר בענישה" (טננבויים, 2003, עמ' 112).
השינוי האמיתי חייב להיות במודעות החברתית מכיוון שרק כאשר האזרחים יפגינו סלידה במקום סלחנות אל התופעה היא תוכל להיות מטופלת באופן מיטבי על-ידי כל הגורמים.
כאשר קראתי את החומר העוסק בנושא הבנתי את הנזק העצום לתווך הארוך שנגרם לחברה כולה ולפרטים שבה,הבנתי שחברה טובה יותר מתחילה מהדוגמה הטובה שצריכים לתת  המשכילים ובעלי היכולת לחברה כולה, כי כאשר המצב הוא הפוך ואדם מ"המעמד הנמוך" רואה איך עשיר מתעשר וחי טוב יותר בדרך לא כשרה הוא יאמין פחות במערכת ויסטה מדרך הישר . "יפים לענייננו דברים שנאמרו מפי ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון השופט חיים כהן  "…לעניין מידת העונש אינו דומה קלונה הרב של עבירה כשהיא נעברת בידי איש משכיל ונשוא פנים, לקלונה הפחות שבאותה עבירה כשהיא נעברת בידי בור ואביון, עבירתו של בעל  'הצווארון הלבן' המקפיד על ניקיון בגדיו ומזניח ניקיון כפיו, חמורה פי כמה, ועונשו של זה חייב להיות חמור שבעתיים" (מצקין,
2 012).
מאידך, מצאתי צידוק בדבריו של פרופ' שפירא הטוען שהשחיתות יכולה לתרום לחברה במקרים מסוימים, "אינני ממליץ על מתן שוחד ולא על קבלתו. המלצתי היא שיהיה הדין מתוקן ויהיו האנשים ישרים ונקיי דעת. אבל בהינתן שלא תמיד ניתן הדין לתיקון, השוחד הוא, לפעמים, גרוע פחות מחלופות אחרות, והשיתוק הבירוקראטי גרוע ממנו" (שפירא, 2002, עמ' 129). עלינו כחברה מתוקנת לשקול שינוי חוקים ובירוקרטיה שלעיתים מקשים על הפרט ולא משאירים מנוס אלא לבחור בדרך עקיפתם. בניגוד לקיצוניים שחושבים שיש לבטל את כל המערכת כמו שהיא קיימת היום, לדעתי צריך לנסות לתקן ולהטיב אותה על-ידי חלוקה אחרת של כספי רשויות האכיפה, הכשרה ספציפית של בלשים אשר יטפלו בנושא וענישה שתתאים לסוג העבירה.
שמחתי מאוד על שהתאפשר לי ללמוד ולהשכיל בתחום זה המעסיק את החברה בימינו בכל רבדיה. רשימת מקורות אסף, מ' (עורך). (2012). קרוב מדי לקצה: סיפורה של השחיתות הישראלית. (עמ' 71). רעננה: הקיבוץ המאוחד. בועז, ג' (עורך).  (1990). עברייניות הצווארון הלבן: שינוי חברתי והשפעותיו על דפוסי הפשיעה.
 רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן ווילר, ס' (1990). עבריינות הצווארון הלבן. עיוני משפט, ט"ו, 435-456. טננבוים, א' (1991). הגישה האבולוסיוניסטית: האם הגיעה העת לבטל את הענישה הפלילית?.
 שערי משפט, ב, 261-284.  טננבוים, א' (2003). על שוטרים וגנבים- סוגיות בקרימינולוגיה. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
מאיר, ג' (2003). "החקירה בעבירות הכלכליות ובעבירות הצווארון הלבן". בתוך:מ' חובב, ל' סבה, ומ' אמיר (עורכים), מגמות בקרימינולוגיה: תאוריה, מדיניות ויישום (עמ' 711 –772). ירושלים: האוניברסיטה העברית.
מן, ק' (1990). אפיונים מיוחדים של עבריינות הצווארון הלבן. עיוני משפט,ט"ו, 4משפטים-433.
שפירא, ר' (2002). הצווארון הלבן – עד כמה הוא מלוכלך?. שנתון הקריה האקדמית שערי משפט, כרך ב', 101-129.
Gottfreson, M., & Hirschi, t. (1987).
Cause of white collar crime. In Nelken, D (eds.), white collar crime, the international library of criminology, criminal justice &  penology (pp. 113-135).
Hunt, B.J. (1996) corporate crime and the high tech industry: a dangerous brew. white collar crime reporter, volume
1 0, number 3.                       Nelken, D. (1994). White collar crime. In Nelken, D (eds.), white collar crime, the       international library of criminology, criminal justice & penology (pp. 73-110).