מבוא
עבודה זו מבקשת לבחון את הספציפיות המדיומלית בסרטי האוונגרד של ז'אן אפשטיין המבוססים על רומנים מהמאה ה-19. העבודה תתמקד בסרטו מופרה (Mauprat, 1926) אשר מבוסס על הרומן שנכתב בשנת 1837 על ידי הסופרת הצרפתייה והמוערכת ז'ורז' סאנד. העבודה תתבסס על מאמרים שכתב אפשטיין ומאמרים שנכתבו על יצירותיו וכן, התכתבויות למאמרים אחרים שנכתבו ע"י במאיי האוונגרד הנודעים של אותה תקופה ביניהם רנה קלייר וחבריו לתנועה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נוצר בקע עמוק וטראומטי בחברה האירופית. האמונה העזה בנאורות, בכוחות הקידמה המערבית, ברציונליות, בטכנולוגיה כאמצעים ודרכי מחשבה שמובילים את האנושות לעתיד טוב יותר, התנפצה לנוכח השימוש שנעשה באמצעים אילו בדיוק למטרות הרס והרג בקנה מידה חסר תקדים. המלחמה הביאה לא רק לביקורת על מערכת השלטון ומעמדות החברה אלא לחוסר אמונה בתרבות שהכזיבה. החברה הבורגנית סומנה כיעד תקיפה מרכזי עבור האוונגרד. האוונגרד הביע שאיפה לשינוי מהותי לא רק באמנות אלא במבנה החברתי והפוליטי עצמו. לכן, האוונגרד כמעט תמיד פוליטי, לא משום שזוהי אמנות שמסריה הגלויים הם פוליטיים, אלא משום האמונה שבכוח האמנות להשפיע על תפיסת העולם, החושים, התרבות והיחסים הפוליטיים.
רבים מאנשי הקולנוע האוונגרדי הצרפתי, הנקרא לעיתים קולנוע אמפרסיוניסטי צרפתי, שצמח בשנות העשרים של המאה הקודמת, ביקשו לשנות את הגישות הקלאסיות ולהביט במדיום הקולנועי כגוף אומנות נפרד, אוטונומי, עם תכונות משלו, תוך כדי ניסיון להתנתק מהאמנויות הקלאסיות הנלוות אליו, במטרה להמציא או ליצור משהו חדש וייחודי משלו. כך התבטא בעבר רנה קלייר בהרצאה שהעניק בשנת 1924:
–