כמעט בכל קבוצת ילדים, ניתן למצוא ילד אחד או אפילו מספר ילדים שמוגדרים כביישנים. ילדים שמתנהגים בהססנות וחוסר בטחון, מופנמים, ממעטים להצטרף לפעילות קבוצתית, מתחממים לאט, נצמדים להוריהם ביציאה מהבית למקום אחר. ילדים שמעדיפים לשחק בשקט בצד, עם חבר אחד או עם עצמם. חלק מהילדים הביישנים ממעטים לדבר בסיטואציה חברתית, וחלקם ימנעו מלדבר.
רבים מתייחסים להתנהגות מופנמת וביישנית כאל תכונת אופי של הילד. כמו שיש ילדים שמעדיפים פעלתנות וחברה, הם סוברים כי יש ילדים שמעדיפים בדידות ושקט ולכן יש לקבל את נטייתם הטבעית. אך אנו סבורות שהילדים הביישנים אינם מסופקים ומאושרים במצבם. ילדים אלה יצפו מהצד על המתרחש בקבוצה, אך יהססו להצטרף אליה. הם מביעים עניין בפעילות היצירתית או החברתית אך הם לא חלק ממנה. חלקם מנסים להצטרף אך נסוגים אחורה בתסכול ואומללות. הם לא משתתפים בפעילות בה הם כן לוקחים חלק. חלקם מביעים חרדה עצומה בעת היותם בקבוצה, כלומר לא מדובר פה על העדפה בלבד אלא על קושי אמיתי.
ילדים ביישנים רבים סובלים מאילמות סלקטיבית, שמוגדרת כהפרעת חרדה אשר מופיעה אצל ילדים כבר בגילאי הגן. ההפרעה מתבטאת בכך שהילד נמנע מלדבר במצבים מסוימים כגון בגן, בבית ספר ועם מבוגרים וזאת למרות יכולת תקינה לדבר במצבים אחרים, למשל בבית ועם המשפחה. להפרעה מהלך כרוני אשר ללא טיפול מתאים עלולה לפגוע קשות בתפקוד הילד ובמהלך התפתחותו. האבחון המדוייק של הגורם לביישנות עוזר להורים להבין את התנהגותו של ילדם, ומפחית את הדאגה, האכזבה והכעס שהורים חווים לעתים בעקבות התנהגותו 'הלא הגיונית'. אך חשוב לא פחות, הליקוי ניתן לטיפול, הסימפטומים ניתנים לשיפור, וההתנהגות החברתית של הילד יכולה להשתנות בטווח הקצר והארוך. הבנת הגורם לביישנות היא הצעד הראשון בדרך לטיפול. דרך הבנת הקושי, ההורים מבינים את ההתנהגות הביישנית והחרדה של ילדם והבנה זו מפחיתה את חרדת ההורים, משפיעה על ציפיותיהם ומפחיתה את הלחץ מהילד. עבודה זו תעסוק כאמור, בהפרעה הנקראת "אילמות סלקטיבית" החלק הראשון יכלול את תיאור נושא העבודה מתוך הספרות הקיימת. החלק השני יכלול תיאור מקרה ולסיכום הצגת תובנותינו האישיות ודיון בנושא.