מבוא
היחסים בין האם לתינוקה נידונים מזה שנים רבות על ידי פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכואנליטיקאים, בניהם פרויד, ויניקוט וקוהוט. יחסים אלה מורכבים וישנם לא מעט חוקרים הבודקים נושאים ספציפיים בנושא רחב זה. יחסים אלה מעניינים אותנו ולכן בחרנו להתמקד בעבודה זו על הקשר בין יחסי האם לתינוק בגיל הרך לבין בניית העצמי שלו כיישות אוטונומית.
על מנת לדון בסוגיה זו, עבודה זו תדון תחילה על תאוריית העצמי אותה הגה היינץ קוהוט (אפק,
2 011), אבי פסיכולוגיית העצמי, שיצר מהפכה במתודולוגיה של הפסיכואנליזה. בהמשך נתייחס למושגים: מרחב הכלה והזדהות השלכתית, שעשויים לתרום בהבנת הידע אודות בניית העצמי דרך יחסי אם ותינוקה. כל אלה תוך מתן דוגמאות והצגת ממצאי מחקרים ספרותיים אקדמאים שנעשו בנושא בניית העצמי.
עבודה זו למעשה בוחנת את הקשר בין יחסי אובייקטים שונים, אם ותינוקה, המשפיעים על בניית העצמי של התינוק בגיל מאוחר יותר בו הוא נפרד מהאם והופך לדמות אוטונומית.