1 .      תוכן עניינים
2.     
3 .      נושא                         עמוד
4 .     
1 . מבוא 1-2
5.     
2 . סקירה ספרותית 3-מנהל עסקים
6 .          2.1     חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008–..      3-4
7.          2.2     תכנית הליבה –..        4-5
8 .          2.3     החינוך החרדי לפני תוכנית הליבה –…  5-7
9.          2.4     החינוך כגורם מבדל …         8-9
1 0.     2.5     תרבות, כלכלה, צבא ופוליטיקה .  9-11
1 1.     2.6     העסקה -.      11
1 2.     2.7     העתירה לבג"ץ כנגד חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008 —                                12
1 3.     2.8     ניתוח העתירה –.        12-16
מנהל עסקים.
3.  סיכום —   17-18
4 .  ביבליוגרפיה .         19-20 תוכן עניינים
נושא עמוד
1 . מבוא
1-2
2 . סקירה ספרותית
3-מנהל עסקים
2 .1  חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008–..
3-4

2 .2
תכנית הליבה –..
4-5

2 .3
החינוך החרדי לפני תוכנית הליבה –…
5-7

2 .4
החינוך כגורם מבדל …
8-9

2 .5
תרבות, כלכלה, צבא ופוליטיקה .
9-11

2 .6
העסקה -.
11

2 .7
העתירה לבג"ץ כנגד חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008 —
                       12

2 .8
ניתוח העתירה –.
12-16
3 .  סיכום —
17-18
4 .  ביבליוגרפיה .
19-20 משפטים. מבוא
אחד ממאפייניה הבולטים של מדינת ישראל הוא השסעים הרבים בחברה הישראלית הבאים לידי ביטוי בדת, כלכלה, חברה ועוד. במטרה לגשר על אותם שסעים ופערים, הקים משרד החינוך תוכנית לימודים חינוכית – תוכנית ליבה המעוגנת בחוק (חוק החינוך הממלכתי תשי"ג – 1953) ומאופיינת ביצירת שוויון הזדמנויות לכל ילד בישראל. החינוך הוא היסוד לחברה הישראלית ועל כן יש צורך ביצירת שוויון הזדמנויות בין כל ילדי בישראל לשם השתלבותו בחברה עם סיום לימודיו.
חוק החינוך הממלכתי תשי"ג – 1953, קובע כי כל בתי הספר בישראל צריכים להיות תחת פיקוח המדינה. היא בתורה מוסמכת להחליט לגבי שיטות ההוראה, לקבוע את תכני ותוכניות הלימוד, וכיו"ב. כפי שציפו גם יוצרי החוק, המגזר החרדי לא הסכים להכפיף את בתי הספר שלו לפיקוח המדינה שכל גופיה ורשויותיה חילוניים. על-מנת "להשליך את אבן הריחיים" שסביב צווארה החליטה מערכת החינוך הממלכתית לפטור עצמה בחוק ממימון בתי-ספר שייפתחו מחוץ למסגרת הממלכתית, כך שבתי הספר ייאלצו לממן את עצמם ורוב נטל תשלומי הוצאות בתי-הספר הללו נפל על הורי התלמידים. בכל הנוגע לתכנון, בנייה והקצאת משאבים לבתי-ספר חרדיים שנופלים תחת הקטגוריה הזו של "לא ממלכתיים", לא קיים כל תקן רשמי.
ההקצאות למערכת החינוך החרדי אינן מבוססות על חוק החינוך אלא חיות בזכותו של "חוק התקציב" מה שפותח פתח למקח וממכר פוליטי וכלכלי בין שתדלני המגזר החרדי ("מאכערים" בלשון העם) לבין מערכות שלטוניות – בין אם ברמה העירונית ובין אם בזו הארצית. מצב זה קיים גם כיום למרות שמאז 1995 אין יותר "סעיפים ייחודיים" בחוק התקציב אלא ישנן הקצאות תקציביות לפי קריטריונים מוגדרים. מצב זה בו בתי הספר החרדיים ("מוכרים" ו"שאינם מוכרים") נהנים מהקצאת משאבים ממלכתית מחד גיסא, בלי מחויבות לשום נורמה ממלכתית מאידך גיסא, יוצרת קונפליקט בין המגזרים החילוני והחרדי.
קונפליקט זה בא לידי ביטוי בטענות שמעלים אנשי ציבור, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה וחלק ניכר מן החילוניים, שלפיהן החרדים "חולבים" את הקופה הציבורית, אולם לא מוכנים ללמד בבתי-הספר שלהם את תוכניות הליבה הממלכתיות. מנגד טוענים החרדים כי התקציבים שהם מקבלים למערכות החינוך שלהם הינם בזכות ולא בחסד וכי זכותם כמיעוט דתי לא לחנך את ילדיהם לפי תכניות שמנוגדות לאמונתם ולתפישותיהם הדתיות (שלהב, 1997).
מכאן עולה השאלה, האם חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008 תורם להתבדלות החרדים מהחברה הישראלית?
במסגרת שאלה זו עולות שאלות נוספות כגון: האם עצם חקיקתו של חוק זה מסייע ביצירת פערים בן המגזר החרדי למגזר החילוני בהנחלת התרבות? האם בידולה של החברה החרדית לא היה קיים טרם תוכנית הליבה? האם עצם חקיקתו של חוק זה מסייע ביצירת פערים כלכליים ופוליטיים בין המגזרים?
על שאלות אלו אעמוד בעבודה זו, תוך בחינת מהות חוק זה והאופן בו הוא בא לידי ביטוי בחברה הישראלית בכלל ובחברה החרדית בפרט. בנוסף לכך, אבחן את טענות העותרים והמשיבים בעתירה שהוגשה ע"י רובינשטיין ואח' כנגד חוק זה