בס"ד ממ"ן 12- שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה שאלה 1
א. בהתאם לאמנת העבודה משנת 1958
(שאומצה ע"י ועידת העבודה הבינלאומית) בדבר אפליה בעבודה ובמשלח יד מס' 111 , ועפ"י סעיף 1 (א)  בו המונח אפליה כולל כל הבדלה, הרחקה או עדיפות מטעמי גזע, צבע, מין, דת  וכדומה, שתוצאתה פוגמת בשוויון הסיכוי או ביחס בעבודה או במשלוח-יד. לפיכך איילת תטען כי במקרה שבנדון, היא הופלתה על בסיס מיני לפי הסעיף הרלוונטי סעיף 1.א לאמנה.
בנוסף קיימת דוקטרינת מין פלוס בדבר אחריות משפחתית מס' משפטים6 אשר אוסרת אפליה מטעמים של מצב משפחתי, הריון ולידה, אחריות משפחתית, נטייה מינית-מבלי להתייחס אליהם מפורשות, וכדי לבטל אפליה מטעמים אלה. גם עליה היא תוכל להסתמך במידה וקיים מאפיין נוסף לאפליה.
ב. הבטחת השוויון בעבודה כזכות אדם אוניברסלית מאפשרת בנסיבות מיוחדות לחרוג מעיקרון השוויון בו. האמנה מכירה בשלושה חריגים:
בסעיף 1 פסקה 2 באמנת העבודה מס' 111 מגדיר את החריג הראשון המתייחס לדרישות הנובעות מאופיו או ממהותו של התפקיד וקובע כי הבדלה, הרחקה או עדיפות לגבי עבודה מסוימת, המבוססות על דרישותיה הטבעיות של אותה עבודה, לא יהיו רואים בהן הפלייה. לפיכך, בימאי הסרט יסתמכו על החריג בנוגע לאופיו ומהותו של תפקיד הרקדן המצריך למשל כישורים פיזיים מסוימים כדי לבצע ביצוע נאות של ריקוד (להרים שתי רקדניות בו זמנית), בטיחותי (קיימת סכנת נפילה שעשויה לסכן איברים פנימיים כמו רחם, או הרמה/הפעלת  מכשיר כבד וכיו"ב). לגבר יש כישורים פיזיים מתאימים יותר, וגבר שרירי ומיומן יוכל לכנות על צרכי הריקוד. לפיכך אישה למקרה חריג זה איננה מתאימה לתפקיד של הגבר. שאלה 2
א. בהתאם לאמנת העבודה הבינלאומית מס' 111 והמלצת העבודה האוסרות אפליה מטעמי גזע וצבע (העור)- מישל בהירה, מוצא לאומי (מישל שוודית), מוצא אתני , שפה. תטען מישל לאפליה. היא תטען כי היא לא נהנית מחפשה כמו שאר הזכאים כי היא שוודית והיא בהירה אך זו לא סיבה מוצדקת לא לשלוח אותה ליהנות באילת. היא יכולה להגן על עצמה מפני השמש לא פחות ממה שהיא עושה בקיבוץ צפניה או בשאר האזורים בארץ. מעבר לזה, היא יכולה לטעון שהיא יודעת את השפה העברית –