תקשורת המונים:
יחידה מס' 1: מודלים של תקשורת: ליניאריים, מעגליים ותרבותי.
למפגש הבא: לקרוא יחידה מס' 1 ויחידה מס' 2 עד ע"מ 75.
יח'
1 מציגה את ההגדרות הבסיסיות של תחום התקשרות.
הגדרת התקשורת: ערוץ, מוען, נמען, מסר.
תקשורת- טלוויזיה, שיחה, אינטרנט, תאטרון, קולנוע, ספר. כל דבר הקשור להעברת מסר מסוים.
מוען- מעביר המסר, נמען- מקבל המסר, המסר, ואמצעי.
בכדי שתקשורת תתקיים צריכים להתקיים כל המרכיבים הללו. התקשורת מאוד מגוונת, ולכן, חוקרי תקשורת הרגישו צורך לבנות מודלים- לתת הסבר עקרוני, סכמטי (כולל) של כל הסיטואציות של התקשורת. בעצם ניסיון לפשט ולהסביר את המציאות. החוקרים מנסים להסביר מהי תקשורת ולצייר אותה כמודל. המטרה של המודלים היא להראות לנו איך התקשורת מתנהלת.
דף המודלים:
מודלים לינאריים (קויים), מודלים מעגליים ומודלים תרבותיים:
מודלים לינאריים (קוויים):
בשנה שמודל לאסוול (1948) נבנה היו תעמולות בעולם- על מנת לשכנע.
המודל שלו נראה קווי- חד כיווני, מהמוען לנמען. המוען משפיע וחזק והנמען מושפע- ספוג.
לאסוול אמר שהתקשורת עונה על השאלה הזו:”מי(מוען), אמר מה(מסר), באיזה ערוץ(אמצעי), למי(נמען), השפעה?” ישנה בעייתיות- האם הנמען תמיד מושפע? האם הוא לא חושב? האם המוען תמיד מתכוון להשפיע?
המודל הזה מוגבל, נורא מתאים לתקופה בה הוא נכתב.
מודל שאנון ויבר (1948) עשו את המחקר לחברת "בל"- חברת טלפונים, ולכן, מה שהכי עניין אותם זה האמצעי- הטלפון, איך הקו פועל. הם הבינו שלפעמים יש הפרעות, רעשים (הרעש הוא טכנולוגי) ולכן הם אמרו שבניגוד ללאסוול שאומר שהכל זורם, יש משהו שיגרום לזה להתקלקל- ההפרעות הטכנולוגיות הם אלו שעניינו אותם.
כלומר, איזה אמצעי נכשל. הבעיה העקרונית בשיטה זו היא שהיא שמה את הנמען בנקודה שבה אין לו שום השפעה על התהליך.
מודלים מעגליים:
מודל דה פלאר (1968) בעצם משלים את המודל של שאנון ויבר. ישנה מחזוריות של תקשורת, ישנו משוב. הנמען עונה למוען, יש שני כיוונים לתהליך. הוא גם הרחיב את עניין הרעש. הוא אומר, שלא רק רעשים טכנולוגיים יכולים להפיל את התקשורת, אלא בכל שלב של התקשורת יכולה להיות הפרעה- גם מהנמען. לחייג למס' שגוי למשל זוהי הפרעה בתהליך התקשורת, עוד רעש (הפרעה), היא שהנמען אינו יכול לקבל שיחה כי אין לו דיבורית ברכב למשל.
עוד רעש למשל בטלוויזיה, כשמשדרים בטעות תכנית אחרת, או תכנית ישנה ישנו רעש.
מודל אוסגוד ושראם (1954) גם כן מעגלי, זהו בעצם אידאל של תקשורת מעגלית. הוא אפילו לא מגדיר את המוען והנמען- ישנו מקודד ומפרש והם שניהם שווים (שתי חברות "מקשקשות") זה מתאים בשיח ברמה הבין אישית.
המודלים המעגליים הם גם בעייתיים. מודל אוסגוד קשה ליישום בטלוויזיה, עיתון. חסר ההקשר.
המודל התרבותי סמיוטי (משמעות הסמלים):
מודל פיסק- מה שמעניין אותו זה איזה משמעות מופקת מהתקשורת. לא מעניין אותו המוען והנמען, אלא מהי המשמעות שהתקשורת מייצרת. מה שיוצר משמעות לפי פיסק זה המפגש בין שלושה גורמים: מסר (טקסט), מציאות חיצונית (התרבות) ומוען ונמען מסוימים.
מוען מייצר טקסט מתוך כוונה, אך זה לא אומר שהנמען או כל הנמענים יבינו את המסר אליו המוען התכוון.
לדוגמה המצב בלוד, ישנה כתבה בחדשות, יושב שופט וצופה, יושבת אישה וכד' וכל אחד מבין אחרת. כל אחד הוא אדם בפני עצמו וישנם המון פרמטרים שיוצרים את מי שאנחנו. כל הפרמטרים הללו מאפשרים לנו לפרש כל טקסט לפי המשקפיים שלנו.
מציאות חיצונית זה ההקשר התרבותי, למשל התשדיר של תיקי דיין לפיקוד העורף. באף מקום בעולם הוא לא היה מובן כמו שהוא מובן בארץ- הסיטואציה התרבותית, החברתית שלנו היא זו שיוצרת בשבילנו משמעות שאף אחד לא יכול לפרש.
פיסק אומר, שכששואלים מזה תקשורת, יש לשאול מי הנמען, מהי תרבותו ומהי השקפת עולמו.
דוגמאות:
מודל לאסוול- תעמולה, פרסומת שאנון ויבר- טכנולוגיה, טלפון.
דה פלר- מתאים להרבה דברים, ובייחוד לסיטואציות של הופעות למשל. מתאים לדברים עם משוב (אס אמ אס, זיפזופ).
אוסגוד- שיחה בין אישית פיסק- הכל.
תקשורת המונים שיעור 2:
נלמד היום:
סיום יחידה 1: סוגי תקשורת יח' 2' תאוריות: תאורית חברת ההמונים, תאוריות נאו מרקסיסטיות (ביקורתיות)- פוליטית כלכלית, הגמוניה, פרנקפורט.
למפגש הבא:
לסיים את קריאת יחידה 2.
מאמר חובה- מרטון ולזרספלד- במקראה, ע"מ 76.
סוגי תקשורת:
סוגי התקשורת הם: תקשורת בין אישית ותקשורת המונים.
בתקשורת ההמונים חייב להיות אמצעי, תמיד היה בה ערוץ טכנולוגי, זהו תנאי בסיסי ואחרת היא לא תוכל להתקיים.
תקשורת בין אישית לא חיבת להיות עם ערוץ טכנולוגי. היא יכולה להיות מתווכת, ויכולה כן להיות מתווכת.
מאפייני תקשורת ההמונים:
–     ערוץ: תמיד יהיה ערוץ.
–          מוען: המוען בתקשורת המונים חייב להיות ארגון כלכלי מורכב. –          נמען: תקשורת ההמונים פונה לכולם (הטרוגניות- מגוון), להמוני אדם, פוטנציאלית- כולם הם הצופים. דבר נוסף הוא שהקהל הוא אנונימי. המוען אינו יודע למי הוא פונה בפועל, יכולים לצפות המון אנשים ויכול לצפות רק אחד והנמען לא יידע. עוד אנונימיות ישנה בין הנמענים עצמם- הם לא יודעים אחד על השני.
–          מסר: המסר הוא פומבי- הוא חייב להיות בעל עניין ציבורי.  התקשורת לא תיתן במה לנושאים שלא יהוו עניין לציבור. דבר נוסף הוא שהמסר הוא מהיר, ובאותה המידה הוא מתכלה (עם העיתונים של היום, נעטוף את הדגים של מחר).
המסר הוא אחיד, הוא צריך להגיע לכולם באותו הזמן.
מאפייני התקשורת הבין אישית:
–          חייב להיות משוב, זוהי תקשורת דו סטרית תמיד. היא לא תתקיים בלי תגובה, חייב להיות מעגליות.
–          תולדה של צרכים- גם של המוען וגם של הנמען, הצורך צריך להיות הדדי. אחרת היא לא תתקיים.
–          מטא תקשורת (ההקשר, הנסיבות, האווירה- מזג האוויר למשל- הוא משפיע על התקשורת) ותקשורת לא מילולית (כל הדברים שמסביב- הוויות, תנועות גוף וכד').
התאמת סוגי התקשורת למודלים:
לתקשורת הבין אישית מתאים המודל המעגלי. לתקשורת ההמונים, מתאים המודל הליניארי- הקווי.
מודל פיסק מתאים כמובן לשני סוגי התקשורת.
–