פרק 1: פוליטיקה וממשל -1א פוליטיקה, ממשל ומשילות סמכות ולגיטימציה: לגיטימציה כריזמטית/לגיטימית/מסורתית לאומיות-1ב פרק 2: מדינה-1ב מדינה בטר-קולוניאלית מדינה ממוטטת גלובליזציה –ארגונים בין1ג ממשלתיים ולא ממשלתיים פרק 3: דמוקרטיה-2א דמוקרטיה ישירה דמוקרטיה דיונית דמוקרטיה ייצוגית השוואה2ב פרק 4 משטר אוטוריטארי-2ב שלטון אוטוריטארי משטר קומוניסטי משטר פאשיסטי-2ג רודנות אישית משפחת המלוכה3ב שלטון צבאי-3א תאוקרטיה-3ב פרק 6 – תרבות פוליטית -3ב ·   אדמונד וורבה – טיפוסי תרבות פוליטית – אזרחות של נתינים, קהילה, משתתפים – מאפיין השוואה ·   הון חברתי ואמון פוליטי – מרכיב השוואה ·   פוסט מטריאליסטים – היבט השוואתי-3ג ·   תרבות פוליטית אליטרית (היבט השוואתי) בכל המשטרים מתקיים, אבל השוני הוא שבדמוקרטיה ליברלית ניתן להוציא מהשלטון. כדי לבחון אם ת"א יכולה להוביל ליציבות צריכים להיות 4 מאפיינים/תנאים: לגיטימיות, יעילות, הסכמה רחבה ושת"פ בין האליטות.
·   תרבות פוליטית בדמוקרטיות ליברליות לדמוקרטיה לא ליבלית? תרבות פוליטית במשטר אוטוריטארי  (3 סיבות לאיך שהם משתמשים בה: להתעלם, לנצל או לבנות אותה – מאפיין השוואה) ותרבות פוליטית בדמוקרטיות לא ההתנגשות הציוויליזציות של סמואל הנטינקטון, -4ב  פרק 10 – בחירות – 4ב ·   היקף בחירות וזכות בחירה. משטרים אוטוריטאריים ודמוקרטיות לא ליברליות הכל לפי שיקול הממשל. (מאפיין השוואתי) 4ב ·   שיטת בחירות- לכתוב כמאפיין השוואתי בלבד. ·   משאלי עם כמאפיין השוואתי. ·   שיעור השתתפות -4ג ·   התנהגות בוחרים – מופיע כסיבות לירידת השתתפות הבוחרים– לקשר בין פרק של מפלגות. -5ב ·   בחירות במשטרים אוטוריטארים / בחירות בדמוקרטיות לא ליברליות -5ג   פרק 11 – קבוצות אינטרס -6א · מעמד ותפקיד – יש שוני בין המעמד לתפקיד. מעמד – מה הן אמורות לקדם? תפקיד – מה נעשה בפועל?
· סיווג בין קבוצות – קבוצת מגן, קבוצת קידום · פלורליזם -6ב · משולשי ברזל לרשתות עניין. האם מחזק את הדמוקרטיה? מצד אחד כן, אבל מצד שני מתקיימת פה תרבות פוליטית אליטרית) -6ג · ערוצי השפעה, מהם תנאי השפעה (כהיבט משווה) יש שוני בין תנאי השפעה בדמוקרטיות ליברליות או דמוקרטיות לא ליבליות. -6ג · קבוצות אינטרס במשטר אוטוריטארי – מה מוביל לצמיחתן, בשביל מה הן קיימות? -7א קבוצות אינטרס בדמוקרטיות לא ליברליות פרק 12 – מפלגות -7ב ·   מהי מפלגה. מה מקומה במאה ה-20? ·   מזה מפלגה פוליטית?
·   חברות במפלגה –מימון מפלגות, והסיבות לירידת השתתפות בוחרים בבחירות, לקשר לשאלה קודמת. -7ב ·   תפקיד מפלגות, מפלגות ייצוג ·   המערכת המפלגתית – לדעת מהי מפלגה/מערכת דומיננטית. ·   מערכת דו-מפלגתית ורב-מפלגתית-7ג ·   מפלגות במשטרים אוטוריטאריים ·   מפלגות בדמוקרטיות לא ליברליות.
פרק 13 חוקה חוק ומשפט -8א ·   הגדרה של החוקה ·   שלטון החוק ·   הליך נאות -8א ·   בקרה שיפוטית (משמעות, האם יש). בתי המפשט לחוקה ·   אקטיביזם שיפוטי –(מאפיינים השוואתיים) -8ג ·   עצמאות השופטים וגיוס השופטים (היבט השוואה) ·   חוק וחוקה במשטרים אוטוריטאריים (למה קיים, מה משמעות) -8ג ·   חוק וחוקה במוקרטיות לא ליברליות ·   משפט הבינלאומי -9א פרק משפטים: רשות מחוקקת -9ב ·   מזה רשות מחוקקת ·   גודל, כולל מספר בתים (השוואה) ·   חד בתי (השוואה) ·   דו בתי חזק/חלש (השוואה) ·   ועדות הפרלמנט  -9ב ·   בית מחוקקים של ועדות (השוואה) -9ג ·   תפקידי בית המחוקקים (היבט השוואתי) ·   חברי בית מחוקקים (השוואה) ·   פוליטיקאי מקצועי 9ג ·   בית מחוקקים במשטר אוטוריטארי  -9ג ·   בית מחוקקים בדמוקרטיה לא ליברלית.
פרק 16: הרשות המבצעת -10א ·   ממשל נשיאותי ·   ממשל פרלמנטרי ·   ממשלת מיעוט וקואליציות ·   רשות מבצעת במשטר אוטוריטארי -10ג ·   רשות מבצעת בדמוקרטיות לא ליברליות-10ג —פוליטיקה וממשל. פוליטיקה-פעילות שבאמצעותה מגיעות קבוצות להחלטות משותפות מחייבות בדרך של ניסיון ליישב מחלוקות בין חבריהן. הפילוסוף היווני אריסטו טען כי:"האדם הוא בעל חיים מדיני על פי הטבע". כוונתו בכך הייתה לא רק שהפוליטיקה היא בלתי נמנעת, אלא גם שהיא הפעילות האנושית הנעלה ביותר, המאפיין המבדל אותנו באורח החד ביותר מהמינים האחרים. לדעת אריסטו בני אדם נונים ביטוי לאופיים כיצורים תבוניים ומוסריים אך ורק בדרך של השתתפות בקהילה פוליטית. הפוליטיקה, טען, היא תכליתנו. היבטי פוליטיקה:1-פוליטיקה היא פעילות משותפת שמעורבים בה בני האדם המסכימים לחברות משותפת או לכל הפחות המכירים בגורל משותף.2-פוליטיקה כרוכה בפישור בין מגוון ראשוני של דעות ואינטרסים בדרך של דיון.תקשורת היא אפוא בעלת חשיבות מרכזית לפוליטיקה.3-החלטות פוליטיות מתרגמות למדיניות סמכותית של קבוצה, המחייבת חברים להסכמים המיושמים בכוח, אם יש צורך. האופי השיתופי של הפוליטיקה נובע מהאופי החברתי שלנו. אנו חיים בקבוצות הנדרשות לקבל החלטות משותפות בעניין חלוקת משאבים, בעניין היחס לקבוצות אחרות ובעניין תכנון לעתיד. קבוצות נדרשות גם לגבש דעה בשאלה, אילו היבטים של החיים יושארו לשיקול דעת פרטי. עניינה של הפוליטיקה הוא אפוא הן בשאלה אם להחליט והן בשאלה אילו החלטות לקבל. כמו כן, פוליטיקה כרוכה ביישוב חילוקי דעות והבדלי אינטרסים בקבוצה. רק לעתים רחוקות יסכימו החברים, לפחות בתחילה, על תכנית הפעולה, וגם אם יש הסכמה על מטרות, עדיין תיתכן התכתשות בעניין האמצעים. חילופי דעות משקפים לא אחת אינטרסים מנוגדים-החלטה שאדם אחד מרוויח ממנה עלולה לגרום הפסדים לאחרים. דיון כשלעצמו יכול רק לעתים רחוקות לפוגג ניגודי אינטרסים כאלה, אך הוא יכול לזהות פשרה ביניהם. בסופו של דבר, חייבים להגיע להחלטה, ופוליטיקה היא בדיוק הנוהל שבאמצעותו מיושבים ניגודי דעות ואינטרסים בהחלטה כוללת. על תהליך דיון הדיון עצמו להניב תוצאות רציות. על המשתתפים להתעדכן באמצעותו טוב יותר באשר להחלטה המוסכמת ולהיות מחויבים יותר אליה. כך תשתפר איכות ההחלטה הסופית. פוליטיקה טובה תאפשר מדיניות ציבורית מתוכננת היטב, הנהנית מתמיכה איתנה ומיושמת היטב. משהתקבלו החלטות פוליטיות מחייבות את כל חברי הקבוצה, ובכלל זה את מי שלא היו מעורבים בקבלתן, והן מיושמות בכוח, אם יש צורך. מה שמתקבל הוא אפוא תמונה של רב-צדדיות הפוליטיקה. הנושא כרוך באינטרסים משותפים ומתחרים כאחד, בתקשורת ובכוח כאחד, ובקלות החלטות וביצוען כאחד. מהותה של הפוליטיקה טמונה בפעולת הגומלין בין ממדים אלה. "עימות טהור הוא מלחמה" כתב לאבר, "שיתוף פעולה טהור הוא אהבת אמת. פוליטיקה היא תערובת של שניהם." ממשל – מדינות נדרשות לפתח מוסדות מיוחדים כדי לקבל ולאכוף החלטות קיבוציות. גופי קבלת החלטות אלה, מעצם הגדרתם, מהווים את הממשל:
הזירה ליישוב סוגיות פוליטיות. ממשל כולל מוסדות המופקדים על קבלת החלטות קיבוציות למען החברה. ממשל מתייחס לדרג הפוליטי העליון במוסדות כאלה. בלשון עממית הממשל מציין רק את הרמה הגבוהה ביותר של מינויים פוליטיים: נשיאים, ראשי ממשלות ושרים בפסגת השלטון. ממשל כולל את כל הארגונים המופקדים על קבלת החלטות ועל יישומן למען הקהילה. הוא קובע את התמונה הכוללת של מוסדות שבמסגרתם אנו חווים רשות ציבורית. טיעונים בזכות ממשל:-תומס הובס-הממשל מספק לנו הגנה מפגיעה שבלעדיה היינו גורמים זה לזה בחתירתנו לרווח ולתהילה. בהעניקנו לממשל מונופול על הכוח אנו הופכים אנרכיה לסדר, מבטיחים לא רק שלום, אלא גם את ההזדמנות לפריחתו של המאמץ, ולאמיתו של דבר את ההזדמנות לשיתוף הפעולה של בני אדם. הממשל מעניק לכפופים לו ביטחון ויכולת חיזוי. בחברה המנוהלת היטב, אזרחים וחברות מסחריות מצפים שהחוקים יהיו יציבים, או לפחות לא ישונו באורח שרירותי. הם יודעים שהכללים חלים על אחרים כמו עליהם עצמם, ויש להם יסוד לצפות שהחלטות ייאכפו בהגינות. טיעון נוסף בזכות הממשל -היעילות שתושג באמצעות קביעת דרך מקובלת לקבלת החלטות ולהפיכתן. יתרונות יעילות אלה נותנים למי שחולקים ביניהם בעניין מה שיש לעשות תמריץ להסכים על מנגנון כללי ליישוב מחלוקות.למרות זאת, כינון ממשל יוצר סכנות. סכנה בקהילה של הובס, היא שהיא תשתמש לרעה בסמכותה, ובכך תיצור בעיות רבות יותר מאלה שהיא פותרת. דמוקרטיה ליברלית: ממשל ייצוגי ומוגבל הפועל באמצעות חוק מספק מסגרת מקובלת לתחרות פוליטית, בחירות סדירות מבוססות על זכות בחירה כמעט כללית והן חופשיות והוגנות, כיבוד זכויות הפרט, לרבות חופש ביטוי והתכנסות. דמוקרטיה לא ליברלית: מנהיגים נבחרים בזיוף מינימלי או בלי זיוף, ואולם השליטים מנצלים את מעמדם כדי למנוע תחרות הוגנת, כדי לערער את ביטחונם של מתנגדים אפשריים מתערבים השליטים בשלטון החוק, בתקשורת ובכלכלה, ההגנה על זכויות הפרט רופפת והרשות השופטת חלשה. משטרים אוטוריטאריים: -שליטים עומדים מעל החוק ופטורים מארתיותיות כלפי העם, אמצעי התקשורת מבוקרים או מפוחדים, השתתפות פוליטית מוגבלת בדרך כלל ואינה זוכה לעידוד.
הצורך בהסכמים שבשתיקה עם בעלי אדמות, עם תעשיינים או עם מנהיגי דת מרסן לא אחת את כוחם של השליטים. במדינות הטוטאליטריות של המאה ה-20 ההשתתפות הייתה חובה אך מבוקרת, שכן הממשל חתר לשליטה מוחלטת על החברה, שנומקה באידיאולוגיה שחתרה לשנות הן את החברה, הן את טבע האדם, משטרים אלה נשענו בעיקר על חברי מפלגה, על משטרה חשאית. משילות: הפעילות של קבלת החלטות קיבוציות, משימה שבה ייתכן שמוסדות הממשל אינם ממלאים תפקיד ראשי או אפילו תפקיד כלשהו. ביחסים בינלאומיים סוגיות רבות מיושבות במשא ומתן: משילות בלא ממשל. המונח מעודד אותנו להתמקד במגוון רחב של שחקנים העוסקים ברגולציה של חברות בנות זמננו. שחקנים אלה, תלוי במגזר המסוים, עשויים לכלול מעסיקים, איגודים מקצועיים, הרשות השופטת, עובדים מקצועיים, עיתונאים ואפילו אנשי אקדמיה. משילות במובן של משימת ניהול חברות מורכבות, כרוכה בתיאום בין גופים במגזר הפרטי והציבורי כאחד. זוהי היכולת לגרום לכך שהדברים יבוצעו בלי היכולת להורות על ביצועם. המשילות מציבה את הממשל כאחד השחקנים ברשת ולא כגוף שלו שליטה ישירה על מנופי העצמה. כיוון שמשילות עניינה בפעילות השליטה, היא הייתה למושג המועדף כאשר בוחנים את איכות השלטון ואת יעילותו. במסגרת זו משילות עניינה במה שממשלים עושים ובאיכות העשייה.
ההתמקדות כאן היא במדיניות הממשל, בפעילותיו ובהישגיו, ולא בארגונו הפנימי או בהספקה ישירה של מוצרים ושירותים. אם ממשל מציין את מוסדות השלטון, משילות כוללת את פעילות, את תהליך ואת איכות השליטה. משילות מסיטה את תשומת לבנו מתפקיד השליטה והבקרה אל עבר המשימה הרחבה יותר של רגולציה ציבורית, תפקיד שבדמוקרטיות ליברליות שותפים לו פוליטיקאים ושחקנים אחרים. המושג מרמז על טשטוש או על מיזוג של סמכות ציבורית ופרטית. משילות עניינה בפעילות השליטה, ועניינה במה שממשלים עושים ובאיכות העשייה. הדפוס המתפתח בפוליטיקה הבין-לאומית, ואולי גם בזו הלאומית, הוא אפוא של כללים בלא שליטים, של סדר בלא הוראות, של היגוי בלא חתירה, של שלטון בלא ממשל, כלומר משילות. כוח:
היכולת לחולל תוצאות מכוונות. המושג משמש אפוא לא אחת כמילה נרדפת להשפעה, כדי לציין את ההשפעה החזקה של שחקן אחד על אחר. אך המילה משמשת גם במדויק יותר לציון הצורות התקיפות יותר של השפעה:איומים למשל. כוח הוא המטבע של הפוליטיקה והוא מאפשר קבלת החלטות קיבוציות ולאוכפן. בלא כוח יהיה ממשל חסר תועלת. כוח הוא משאב פוליטי מרכזי המאפשר לשליטים הן לשרת את נתיניהם והן לנצלם. כוח הוא היכולת לחולל תוצאות מכוונות. לפיכך, ככל שיכולתנו לקבוע את גורלנו רבה יותר, כן הכוח שבידנו רב יותר. טלקוט פרסונס, פירש כוח כיכולתו של ממשל להפעיל את אזרחיו כדי להשיג מטרות קיבוציות כמו סדר והגנת הסביבה. פרסונס ראה בכוח פוליטי משאב קיבוצי רצוי המאפשר לשליטים ליישם את האינטרס המשותף. חנה ארנדט, בהגדירה כוח: "לא רק היכולת לפעול, אלא גם היכולת לפעול בשיתוף". לקבוצה שחבריה מוכנים לפעול יחד יש כוח רב יותר, יכולת מוגברת להשיג תוצאות, מאשר לקבוצה שחשדנות ועימות שוררים בה.
לדעתה, להיות בשלטון פירושו להיות מוסמך בידי חברי הקבוצה לחתור ליעדים משותפים.
ארדנט ראתה כוח ואלימות כאויבים ולא כאחים: כוח ואלימות הם ניגודים, היכן ששולט האחד האחר נעדר, אלימות יכולה להשמיד כוח, אין היא יכולה לחלוטין ליצור אותו. רוברט דאל: כוח אינו רק משימה טכנית של יישום חזון המשותף לחברה שלמה. הוא גם מאבק על מהות המטרות שיש לחתור אליהן. במידה רבה כוח הוא היכולת להשיג את מבוקשך ולכפות את דעותיך, אם בכוח ואם בשכנוע. כלומר, שחקן אחד מפעיל כוח על האחרים. בהגדרתו של דאל, כוח הוא עניין של שכנוע בני אדם לעשות מה שאחרת לא היו עושים. (לפי תפיסה זו-יש עימות ולא תמימות דעים). עד כה, הכוח הוצג כהשפעות המכוונות של שחקן אחד על האחר. אך ההשפעה חזקה זו יכולה כמובן לפעול באמצעים שונים, הפועלים לא אחת יחד.
מכשירי הכוח כוללים אלימות (או רק איום בה), שכנוע, משא ומתן ונאמנות. סמכות ולגיטימיות:
סמכות – הזכות למשול. סמכות יוצרת את כוחה שלה כל עוד בני אדם מסכימים שלמחזיק בסמכות הזכות לקבל החלטות. אם כוח הוא היכולת לפעות, סמכות היא הזכות המוכרת לעשות זאת. מקס ובר, טען כי ביחסי סמכות הנמשלים מיישמים פקודה כאילו אימצו אותה באורח ספונטני, לשם עצמה. אולם סמכות היא עדיין יותר מציות מרצון. לא תמיד הכרה בסמכות שליטים פירושה הסכמה עם החלטותיהם, אלא הסכמה לזכותם לקבל החלטות ולחובתך שלך לציית. ובר הציג ניתוח רב-השפעה של אופי הסמכות והתפתחותה בהבחינו בין
3 דרכים לתיקוף כוח פוליטי: באמצעות מסורת, באמצעות כריזמה ובאמצעות פנייה לנורמות רציונל-חוקיות. סמכות מסורתית-מבוסס על דבקות במה שהיה קיים תמיד למעשה, כביכול או ככל הנראה. שליטים מסורתיים אינם צריכים להצדיק את מעמדם, אלא ציות נדרש כחלק מהסדר הטבעי. עצם הדרישה לצידוק נוסף תהיה קריאת תיגר על המסורת.
סמכות מסורתית היא בדרך כלל הרחבה של פטריארכיה-סמכות האב או הזכר המבוגר ביותר.
כאשר מערכות פוליטיות שלמות פועלות פועלות על יסוד עקרון זה של סמכות מסורתית, הן מכונות משטר פטרימונאלי-משטר העובר בירושה מחוזק באמצעות חלוקת משאבים על בסיס אישי ולא על בסיס שלטון-נשלטים. הנשיא הוא דמות אב למשפחה הלאומית, הממלא תפקיד מיטיב אך ראשי, המאשר יחסים של אי-שוויון. סמכות כריזמטית-עומדת בניגוד חריף לסמכות המבוססת על מסורת. בניגוד לנאמנות מסורתית שיסודותיה בעבר, סמכות כריזמטית בזה להיסטוריה. הנביא הכריזמטי מביט קדימה, בשכנעו את חסידיו שהארץ המובטחת היא בהישג יד. למנהיגים כאלה נשמעים משום שהם מעוררים השראה בקרב חסידיהם, המייחסים למושיעם תכונות מיוחדות ואפילו על-טבעיות. המושג מציין כיצד תופסים חסידיו של מנהיג דמויות כאלה: כמעוררי השראה, כעשויים לבלי חת וכיחידי סגולה. לכן אין טעם לחפש תכונות אישיות מובהקות של מנהיגים כריזמטיים. באורח אופייני, מנהיגים כריזמטיים מופיעים בעתות משבר ותהפוכה. אולם היסוד לסמכות כריזמטית של יחיד הוא גם נקודת התורפה שלו. סמכות כריזמטית היא קצרת ימים: היא נמוגה אם יחד עם מנהיג מסוים, ואם עם העברתה למבנה קבוע יותר. תהליך העברה זה נקרא רוטיניזציה של הכריזמה-תהליך שבאמצעותו מועברת הסמכות האישית של מנהיג מעורר השראה לכהונה קבועה או למוסד קבוע. סמכות רציונלית-חוקית-כאן הציות מקורו בחוקים ולא ביחידים, והתוצאה היא ממשל המבוסס על תקנות ולא על מסורת או על כריזמה. סמכות רציונלית-חוקית טבועה בתפקיד או בעמדה, לא באדם מסוים. משום היא נגזרת מהמשרה ולא מהאדם אנו יכולים לדבר על נושאי משרה החורגים מסמכותם. קביעת היקף הסמכות של נושא המשרה מגלה את גבולותיה וכך נותנת הזדמנות לתיקון המעוות. בדרך זו משמשת סמכות זו יסוד לזכויות הפרט. ובר העריך שסמכות זו תהיה בהדרגה לזו השלטת בעולם המודרני, הן בתחום הפוליטי, הן מעבר לו. לגיטימיות-מערכת מבוססת על סמכות: כלומר מי שכפופים לשלטונה מכירים בזכותה לקבל החלטות. בניגוד לסמכות שמתייחסת לתפקיד מסוים, לגיטימיות מתייחסת למערכת שלטונית רחבה יותר. לגיטימיות היא הרבה יותר מחוקיות גרידא. חוקיות היא עניין טכני. היא מציינת אם חוק נחקק כהלכה-דהיינו בהתאם לנהלים סדירים. לעומת זאת לגיטימיות היא מושג רחב ופוליטי יותר. היא מתייחסת לשאלה אם בני אדם מקבלים את תוקף חוק מסוים או מערכת פוליטית מסוימת ככללה. תקנות יכולות להיות חוקיות בלא שיהיו לגיטימיות. מדינה וריבונות: מדינה-קהילה פוליטית שכוננה אוכלוסיה טריטוריאלית הכפופה לממשל אחד. העולם מחולק למדינות נפרדות המהוות,בזכות הכרה הדדית ופעולת גומלין, את המערכת הבינלאומית. המדינה היא מוסד ייחודי העומד מעל כל הארגונים האחרים בחברה. היא לבדה טוענת לא רק ליכולת אלא גם לזכות להשתמש בכוח. המאפיין של המדינה הוא שילוב של כוח וסמכות: מדינה היא קהילה אנושית הטוענת למונופול על השימוש הלגיטימי בכוח פיזי בטריטוריה נתונה. ריבונות-המקור הבסיסי של הסמכות בחברה. הריבון הוא מקבל ההחלטות העליון והסופי בקהילה. תפיסת הריבונות, כפי שפיתח אותה ז'אן בודן מציינת את הסמכות הבלתי מוגבלת והבלתי מחולקת לחוקק חוקים. המשפטן הבריטי ויליאם בלקסטון טען אף הוא כי יש וחייבת להיות בכל מדינה סמכות עליונה, שאי אפשר לעמוד בפניה, מוחלטת ובלתי מרוסנת שבה שוכנת זכות הריבונות. ריבונות פנימית-מציינת את הסמכות לחוקק חוקים בתחומי טריטוריה. ריבונות חיצונית-מציינת את ההכרה הבינלאומית בסמכות השיפוטית הטריטוריאלית של הריבון. ריבונות חיצונית חשובה משום שהיא מאפשרת למדינה לתבוע זכות הן להסדיר עניינים בתחומיה והן להשתתף כחברה מקובלת בסדר הבינלאומי. כך חיזקה התפתחות המערכת הבינלאומית את סמכות המדינות בתחום הפנימי. אומות ולאומיות : אומה – ניתן לומר על חלק מבני המין האנושי שהם מהווים אומה אם הם מאוחדים בינם לבן עצמם ברגשי אהדה משותפים. הגורמים להם לשתף פעולה זה עם זה ביתר רצון מאשר עם בני אדם אחרים, לרצות להיות כפופים לממשל אחד ולרצות שיהיה זה ממשל שלהם בעצמם, או של חלק מהם באורח בלעדי. אומות הן עמים שלהם מולדת. הקשר בין אומה ומקום הוא גורם אחד המבדל אומה משבט או מקבוצה אתנית. שבט יכול בנקל להעביר את ביתו, אך אומה נשארת כבולה למולדתה, המשנה צורה בעיקר בשל התרחבות או התכווצות. כאשר קבוצה טוענת שהיא אומה היא מכריזה על זכות להגדרה עצמית במולדתה. היא חותרת לריבונות על אדמתה ומשתמשת בתרבות משותפת כדי להצדיק טענה זו לאוטונומיה. ההכרזה על שלטון עצמי מקנה לאומה את אופייה הפוליטי. קבוצה הופכת להיות אומה באמצעות השגת שליטה על גורלה שלה בדרך של עצמאות. לאומיות- האידיאולוגיה המרכזית של המאה ה-20, היא הדוקטרינה הגורסת שלאומות זכות להגדרה עצמית. לאומיות היא בראש ובראשונה עיקרון פוליטי הגורס שחייבת להתקיים חפיפה בין היחידות הפוליטיות והלאומיות. זוהי דוקטרינה שלאומות אכן יש זכות לקבוע את גורלן שלהן-למשול על עצמן. לאומיות היא אפוא המכשיר המאפשר לתפיסה הטריטוריאלית של אומה להתעלות על המרחב ולהקיף את העולם. אומות הן אוניברסאליות אף שכל אומה ואומה היא ייחודית. מדינת לאום:
כל מדינה מכילה רק את מי שמשתייכים לאומה שלה. (איסלנד). המדינה הרב-לאומית:
כאן יש יותר מאומה אחת בבסיס הפוליטיקה של המדינה והיטמעות בלאום השליט אינה אפשרות מציאותית. הגירה בינלאומית דוחפת מדינות רבות, אם לא את כולן, בכיוון הזה.
אף על פי כן אין לנו להתייחס לתופעת הרב-לאומיות כתופעה חדשה. מדינות רב-לאומיות יכולות להשיג שלום פנימי ויציבות פוליטית, אך יש כמובן מקרים שמחיצות לאומיות בתוך מדינה הובילו לעימות. (בריטניה). אומה בלא מדינה: אומה שאין לה מדינת אם (הכורדים). פזורה:
קבוצת מיעוט אתני שמוצאה במהגרים המקיימת קשרים רגשיים או חומריים עם ארץ מוצאה.
(יהודים/צוענים).[2 הראשונות זה סוגי מדינות, 2 אחרונות זה קבוצה לאומית). פרק 2-מדינה.ליפני המדינה היה ממשל מורכב בעיקר ממלכות, מאימפריות ומערים. אף שרוב היחידות מן הסוג הזה נשלטו באורח מבוזר מאוד, אחדות מהן היו גדולות בשטחן ובאוכלוסייתן.המדינה המודרנית היא צורה פוליטית ייחודית, נבדלת מכל התצורות הפוליטיות שקדמו לה. למדינות בנות ימינו סמכות ריבונית לשלוט באוכלוסיית טריטוריה מסוימת, רעיון העומד בניגוד לשלטון האישי יותר והלא ריכוזי של מלכים ושל קיסרים מסורתיים. הבדל זה הוא המאפשר לטעון כי אפשר להשוות את התפתחות המדינה המודרנית להמצאת האלפבית. היא קרתה פעם אחת בלבד, אך משקרתה היא שינתה לתמיד את אופי הקיום האנושי. ריבונות, אמנה והסכמה-הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודן טען כי בחברה צריכה להיות רשות אחת בעלת סמכות בלתי מוגבלת ובלתי מחולקת לחוקק חוקים.
לדעתו, על הריבון להיות אחראי לחקיקה, למלחמה ולשלום, למינויים, לעתירות משפטיות ולמטבע. אין ספק שריכוז כזה של סמכות פוליטית רחוק מרחק רב מהמסגרת הביניימית המבוזרת של העולם הנוצרי ושל הפיאודליזם./הפילוסוף האנגלי, תומס הובס, טען, כי בלא סמכות מרכזית שתאכוף שלום תידרדר החברה למלחמת אזרחים. הוא מיקם את סמכות הריבון בחוזה בין יחידים תבוניים המבקשים הגנה זה מפגיעתו של זה. אם לא ישליט הריבון סדר שוב לא תהיה לבני אדם החובה לציית. כך בא הריבון לשרת את העם, לא עוד ההפך, והדת הייתה לחלוטין לעניין של אמונה פנימית./חזון הממשל שנוצר על ידי הנמשלים ולמענם פותח עוד בידי ג'ון לוק, פילוסוף אנגלי שהגותו עיצבה את החזון הליברלי של מדינה מערבית. לוק טען שלאזרחים זכויות טבעיות לחיים, לחירות ולקניין, זכויות שעל שליטים המושלים באמצעות חוק להגן עליהן. בחיבורו של לוק, אנו מוצאים אפוא תיאור מודרני של המדינה הליברלית, שהריבונות בה מוגבלת באמנה ובהסכמה. החברה מוצבת עתה מעל הממשל ולא מתחתיו. המדינה הבתר קולוניאלית- המדינה נולדה באירופה ולאחר מכן יוצאה לשאר העולם בידי מעצמות קולוניאליות, בעיקר בריטניה, צרפת וספרד. מדינות שלא היו בעבר מושבות, חוץ מהמעצמות עצמן, הן מעטות ונדירות. כפי שכתבו אופלו ורוזו:
"אי אפשר להבין את התפתחות המדינות המודרניות בלי להביא בחשבון כיצד בנו מדינות אירופיות סדר גלובלי מקושר הדדית באמצעות כיבוש, סחר, המרת דת ודיפלומטיה." אף שהמונח בתר-קולוניאלי מוגבל בדר"כ למדינות שהשיגו עצמאות אחרי מלחמה"ע ה-2, עלינו להודות שגם חברות מתיישבים קודמות (אוסטרליה, קנדה, ניו-זילנד וארצות הברית הן מושבות לשעבר, אם כי מסוג מיוחד. בחברות מתיישבים ביקשו מי שהגיעו אליהן לתפוס את מקומם של קהילות הילידים, ולא רק לנצלן, יעד שמימשו באכזריות. המייסדים הביאו איתם חלקים ממסורת אירופית שהם יצרו מחדש והתאימו לסביבת ספר. אף שמעמד המדינה בחברות במדינות מתיישבים נמוך מזה שבאירופה, אפשר לזהות שארגונן הפוליטי נותר מערבי. כיצד אפוא צמחו מושבות של לא מתיישבים והגיעו למדינתיות? קרופורד תיאר תהליך זה, כשינוי האחד הגדול ביותר בפוליטיקה העולמית ב-500 השנים האחרונות, התרחש ב-4 גלים. נסיגתן של המעצמות האירופיות מהאימפריה אחרי 1945 הייתה בלא ספק הגדול שבגלים אלה, שחולל גידול עצום במספר המדינות בעולם.
ואולם, כל גל הנחית סוגים מסוימים של מדינה על החוף הבתר-קולוניאלי. הגל ה-1
של שחרור מהשלטון הקולוניאלי התרחש בראשית המאה ה-19, בטריטוריות הספרדיות והפורטוגליות באמריקה הלטינית, שם שלטו מתיישבים קולוניאליים בלי לחסל את העמים הילידים. מלחמות עצמאות מוקדמות אלה התרחשו זמן קצר לאחר המהפכה האמריקנית והצרפתית, אך לא היה להן הבסיס הליברלי השוויוני של מהפכות אלה. להפך, באמריקה לטינית לבשו מלחמות אלה צורה של תנועות רפובליקניות נגד שלטון מלוכני מאירופה. נוסחו חוקות חדשות, אך לא היו דמוקרטיות ולא יושמו במלואן. במציאות, החולשה במרכז האימפריאלי היא שעוררה את התנועה לעצמאות באמריקה הלטינית, ומי שיזם אותה הייתה האליטה הכלכלית הקראולית (ילידי המקום ממוצא אירופי) במושבות. התוצאה, של גל זה, לא הייתה אפוא מדינה חוקתית במתכונת של לוק, שהאזרחים העניקו לה את סמכותה והיא כפופה להסכמתם. עקרונות ליברליים נקראו להצדיק עצמאות, אך ניצול כלכלי של האוכלוסיות המקומיות, של העניים ושל צאצאי עבדים נמשך בעידן הבתר-קולוניאלי. במרכז היה הכוח נתון בידי רודנים. באזורים הפנימיים, היכן שנאספו משאבים טבעיים לייצוא, הייתה השליטה בידי מנהיגים פוליטיים שנודעו בשם קאודיו. הפערים שנוצרו עוררו עימותים מקומיים בחברות הלטינו-אמריקניות שעד היום נודעת להם חשיבות. הגל ה-2
הופיע באירופה ובמזרח התיכון עם התמוטטותן הסופית של האימפריות האוסטרו-הונגרית, הרוסית והעות'מנית והרב-לאומיות והמגוונות מן הבחינה הדתית בסיום מלחמה"ע ה-1. עקרון ההגדרה עצמית לאומית, שבו תמך הנשיא האמריקני, וודרו וילסון, ושהשתקף ברגשות הלאומיים בטריטוריות האימפריאליות עצמן, מילא תפקיד מרכזי בשרטוט מחדש חשוב זה של מפת אירופה. (אימפריה אוסטרו-הונגרית: אוסטריה, הונגריה, פולין, צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה. פינלנד, אסטוניה, גיאורגיה, לטביה, ליטא ואוקראינה השיגו עצמאות חלקית בעקבות המהפכה הרוסית 1917. טורקיה הפכה למדינה עצמאית, אף שהטריטוריות העות'מניות במ.התיכון הוכפפו לשליטה הבריטית וצרפתית מכוח מנדטים מטעם חבר הלאומים החדש.) למעט תורכיה, לא התפתחו מדינות חזקות ויציבות. פוליטיקה בינלאומית המשיכה להפריע ומנעה ממדינות אלה בפריפריה האירופית לחוות את ההתפתחות המתמשכת של מדינה שחלה במרכז היבשת. רוב המדינות החדשות שנוצרו מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, הוכללו בגרמניה הנאצית ואחרי המלחמה בתחום ההשפעה הסובייטי, ורוב המדינות הבלטיות, כולל גאורגיה ואוקראינה חזרו לשליטה רוסית. רק עם התמוטטות הקומוניזם והצטרפות רבות מהמדינות הבתר-ק. האלה לאיחוד האירופי ב-2004 הושגה בסופו של דבר מדיניות עצמאית שיצרה הזדמנויות חדשות לבנות מדינות יעילות על בסיס שסיפקו האומות ההיסטוריות. הגל ה-3 והגדול ביותר של כינון מדינות התרחש אחרי 1945, כאשר המדינות האירופיות, שהמלחמה החלישה אותן, נסוגו מהאימפריה. גל זה של שחרור מהשלטון הקולוניאלי התעצם, ובין השנים 1944-1984 הוקמו יותר מ-90 מדינות חדשות. 18 מדינות קמו ב-1960 בלבד, שנה שבה הכריז האו"מ כי היעדר הכנה לעצמאות אינו סיבה לעכבה. חובה להבחין בין צורה ותוכן. צורת המדינה יצאה בהצלחה מאירופה, אך רק לעתים רחוקות בא בעקבותיה תפקוד יעיל. לרוב המדינות שקמו אחרי 1945 חסר ניסיון קודם כישות לכידה, המדינה הורכבה על בסיס חלוקות אתניות, אזוריות ודתיות, שהן עצמן התעצמו בשל הסיווגים הנוקשים של הקולוניאליסטים. לא אחת הייתה המדינה לפרס שעליו התחרו מנהיגים מסורתיים של קבוצות כאלה והתוצאה הייתה תלות באינטרסים חברתיים.
הזוכים בפרס מחלקים את התגמולים לתומכיהם שלהם ובכך מחזקים אזורים של שלטון אישי שאינם עולים בקנה אחד עם שלטון החוק. המדינה כפייתית וחלשה כאחד, נטולת היוזמה של אבותיה האירופים  [לכן טען דווידסון, כי התברר שהמדינה הבתר-קולוניאלית באפריקה היא "נטל על האדם השחור" ולא המתנה האחרונה של אירופה ליבשת".] הגל ה-4 והאחרון של כינון מדינות התרחש בעקבות התמוטטות הקומוניזם. התפוררות הגוש הסובייטי שהיה בעבר בשליטת ברית המועצות הובילה לעצמאות המדינות הבלטיות ותריסר מדינות-לוויין סובייטיות במזרח אירופה כמו הונגריה, פולין ורומניה. ברית המועצות עצמה-אימפריה רוסית-התפוררה ל-משפטים מדינות:
רוסיה, אוקראינה, אוזבקיסטאן. הניסיון של מדינות בתר-קומוניסטיות חדשות אלה היה מעורב. המדינות הבלטיות השיגו יציבות כלכלית ופוליטית בזכות קרבתן לאיחוד האירופי ועתה בזכות חברותן בו. אבל רפובליקות באסיה המרכזית סובלות מתסמונת בתר-קולוניאלית אופיינית יותר: שטח קטן, פיצול אתני, כלכלה קדם-תעשייתית ושלטון רודני. במדינות שבאו במקומה של ברית המועצות התעצמו בעיות אלה בשל היעדר ניסיון קדם-קולוניאלי כמדינה עצמאית. כללית, הניגודים בין מדינות-אם מערב אירופיאות לבין צאצאיהן הבתר-ק.
מושרשים עמוק. רק לעתים רחוקות יש למדינות הבתר-ק. את היתרון המוצק שהשיגו קודמותיהן האירופיות במהלך התפתחותן שלהן. ניגוד זה בא לידי ביטוי בגבולות.
השליטים האירופים היו להוטים למחוק את גבולותיהם שלהם, אך המציאו גבולות למושבותיהם בלא קשר למאפיינים טבעיים או חברתיים. שליטים של מדינות בתר-ק. רבות נתונים לאילוצים של חדירה מוגבלת לשטחם. יש שהשליטה אינה מגעת הרחק מהבירה ומאחזים של הממשל כפופים להשפעת מנהיגים פוליטיים מקומיים. קבוצות ומנהיגים אזוריים מתנגשים כדי לשלוט במאחזי ממשל מרכזיים בשטחם. סמכות השליטים הפוליטיים נתונה לעתים בתחרות נוספת מצד קבוצות אתניות אחרות, כנופיות פושעים מאורגנות וארגונים הנוטלים את החוק לידיהם, שכולם עשויים לפעול מעבר לגבולות. ככל שהדברים נוגעים למדינה, ייתכן ש"התמערבות העולם" של לטוש מוגבלת לצורה ולא לתוכן. [מזרח תיכון: רבות מהמדינות החדשות הציגו חזות מלאכותית משהו, עם שמותיהן החדשים, בירותיהן החדשות, היעדר אחידות אתנית בהן וגבולותיהן הישרים לחלוטין, שהיו כמובן תוצאה של שימוש בסרגל בידי פקיד קולוניאלי בריטי או צרפתי/ באפריקה מתגלה דפוס דומה. גבולות לפחות חצי ממדינותיה כוללים לפחות קטע אחד ישר, וממשלים רבים, כמו גם בני אדם, מתייחסים באדישות לגבולות לאומיים, מה שמשקף את ערכה הנמוך של הקרקע. יש גבולות שכלל אינם שמורים, ודאי לא סימן למדינה הדואגת להפגין את שליטתה הטריטוריאלית. ריבונות עדיין חשובה כתואר המבטיח הכרה בינלאומית ונגישות לסיוע. אך חשיבות התווית היא סמלית בעיקרה, ואין בה למנוע תנועת בני אדם, חיילים וטרוריסטים מעבר לגבולות]. מדינות ממוטטות ובניין מדינות: מדינה ממוטטת/מדינה שנכשלה מוגדרת לא אחת מן הבחינה המוסדית כדי לציין את קריסת הארגון המדיני ואת החלפתו היעילה בגופים פרטיים ואזוריים. הרעיון של מדינה שנכשלה קשור בה קשר הדוק, אך היא מוגדרת מן הבחינה התפקודית כאי-יכולת המדינה למלא את תפקידה העיקרי, דהיינו, להיות בעלת המונופול על השימוש הלגיטימי בכוח בשטחה. ממשלים מערביים מגלים עניין גובר במה שמכונה בדרכים שונות מדינות ממוטטות, פושעות, שנויות במחלוקת, שבריריות ועוד. איגנטייף, הכותב מנקודת הראות של זכויות אדם, טוען כי "הדילמות של המאה ה-21 בעניין זכויות אדם נובעות מאנרכיה יותר מאשר מרודנות". מדינה ממוטטת היא משטר רקוב ששוב אינו ממלא את המשימה העיקרית של הבטחת הביטחון והרווחה. יש שהתמוטטות אינה כרוכה במלחמת אזרחים ולרוב תוצאתה אינה משטר חדש. אדרבה, הסדר נשמר בדר"כ אך באמצעים פרטיים ולא ציבוריים. כלומר, עשירים מארגנים לעצמם הגנה והכלכלה השחורה, הלא רשמית או המקבילה, משתלטת. מתקיים אפילו מעט סחר בינלאומי, שכן קבוצות חמושות, לעתים בהנהגת השליטים הפוליטיים להלכה עצמם, שולטות בייצוא משאבים טבעיים (עץ, אבני חן, סמים). כך, התפוררות מוסדות המדינה אין פירושה ניצחון האי-סדר. גם הכלכלה אינה מתנתקת לגמרי מהשווקים הגלובליים. מקרים רבים של התמוטטות מדינות הם מקרים של חולשת מדינות ולא של כשלון מוחלט. בנייתן (מחדש) של מדינות לאחר תקופת התמוטטות היא תרגיל קשה החושף במיוחד את הסכנה של כפיית תבנית מערבית בתנאים לא מערביים. אי אפשר לכפות את המיזם של בניין מדינה מבחוץ בלבד. סוכנויות סעד המספקות שירותים במדינה שכשלה עלולים משום כך למנוע את התפתחות ממשל. נראה שמדינות רבות בנות זמננו אין ביכולתן להשיג אוטונומיה ממשית. אוכלוסייה לא פחות מ-45 מדינות מתפתחות קטנה מ-1.5 מיליון, מתחת לגודל הדרוש כדי לתפקד באוטונומיה משמעותית. מדינות-אי פגיעות במיוחד. אין להן יכולת להתאושש מזעזועים חיצוניים, אין להן כלכלה מגוונת, כוח צבאי, ויכולתן להשתתף בארגונים בינלאומיים מוגבלת. מומחים אחדים לפוליטיקה האפריקנית הטילו ספק בערך המדינתיות בכלל. מדינות טריטוריאליות הן נטל יקר בסביבה האפריקנית, שרוב האוכלוסיות הלאומיות בה מפוזרות מאוד על פני הקרקע לא פורייה.
בתנאים האלה הדגם השבתי המסורתי של קבוצה שיש בה תלות הדדית והיא מאוחדת מכוח זהות אתנית משותפת מתאים אולי יותר מהדגם המערבי הכפוי של מדינה טריטוריאלית המושלת בציבור אזרחים מאוחד. יש צורך לאמץ עמדה גמישה יותר בתגובה לסוגיות של גבולות ופרישה מהמסגרת המדינית. הפתרון לתווך ארוך הוא שהמערב יתגבר על דבקותו הטורדנית במדינתיות ויעודד ניסויים באפריקה עם דגמים חדשים או ישנים של ארגון פוליטי. אבל, לא כולם שותפים לדעות רדיקליות כאלה. "הן הסיבה והן התרופה להתמוטטות מדינה קשורות למבנים פוליטיים-חברתיים בתוך טריטוריה ריבונית, ולא למצב המדינה עצמה. מוטב לאשר מחדש את תקפות היחידה הקיימת ולפעול להצלחתה". גלובליזציה והמדינה: גלובליזציה-תהליך שבו מתפוגגות מגבלות גאוגרפיות על הסדרים חברתיים ותרבותיים והולכת וגוברת מודעותם של בני אדם להתפוגגותן. אנו בוחנים את ההשפעות הכוללות של ארגונים בינלאומיים, אחד הדפוסים היותר מוחשיים של הגלובליזציה על המדינה. ארגונים בין-ממשלתיים: ארגונים בין-ממשלתיים-גופים שחבריהם כוללים מדינות. ארגונים אלה מוקמים באמצעות אמנה ופועלים בהסכמה, ויש להם מזכירות קבועה.רוב המדינות הקיימות משתייכות לחלק גדול מ-
5 0 או יותר ארגונים בין ממשלתיים המאכלסים כיום את הסביבה הבינלאומית. הם כוללים ישויות שלהם מטרה אחת(איגוד בינלאומי לטלקומוניקציה), ארגונים אזוריים(האיחוד האירופי), וגופים כלל עולמיים (או"ם). גופים כאלה הם תשובה הולמת של קהילה בינלאומית שאין לה ממשל עולמי לבעיות גלובליות. ארגונים אלה ממלאים תפקידים מועילים למען מדינות, מתחלקים במידע ומתאמים מדיניות. משום שהם פועלים באורח לא רשמי וגמיש, מתוך אמון רב בין המשתתפים, ריחוקם מלחצים דמוקרטיים מידיים עשוי לתרום ליעילותם. השפעות של השתייכות לארגונים: ההשתייכות לארגונים בין-ממשלתיים רבים כל כך לכל הפחות מסבכת את משימת המשילות. על מדינות לדאוג לתשלום דמי חבר, להשתתף בישיבות, לזהות את האינטרסים הלאומיים שלהן, להיוועץ בקבוצות אינטרס פנימיות, ליזום אי-אלה הצעות, להגיב לאחרות וליישם הסכמים. ארגונים בין-ממשלתיים חודרים לפעילויות היומיומיות של ממשלות לאומיות ומציבים אתגר מיוחד למדינות קטנות רבות. ארגונים אלה מעממים את ההבחנה בין מדיניות פנים וחוץ גם של מדינות גדולות בהקנותם ממד בין-לאומי לפעילויות ממשלתיות רבות, אולי לרובן.
ארגונים בין-ממשלתיים השפיעו על מאזן הכוחות בתוך המערכות הפוליטיות הלאומיות. הם נוטים לפצל את קבלת ההחלטות הפנימיות. נוכח הפיצול במערכות פוליטיות לאומית, צריך לשאול, אילו מוסדות ממשל יוצאים נשכרים ואילו מפסידים מתלות הדדית כזאת. עם הזוכים נמנים הרשות המבצעת והביורוקרטיה-גופים אלה משגרים נציגים המשתתפים בישיבות הארגון הבין-ממשלתי ומנהלים משאים ומתנים, לכן הם תופסים עמדות מרכזיות. חשיבות הרשות השופטת גוברת אף היא כתוצאה מפעילות ארגונים בין-ממשלתיים, בין השאר משום שארגונים בין- ממשלתיים בעלי השפעה כמו ארגון הסחר הבין-לאומי מאמצים סגנון משפטי מאוד ופוסקים על יסוד בחינת מקרים. זאת ועוד, שופטים מוכנים יותר ויותר להשתמש בהסכמים בין-לאומיים כדי להכריע נגד מדיניות ממשלתם שלהם. המפסידה המשמעותית כאן היא הרשות המחוקקת, העשויה ללמוד על הסכם בין-לאומי רק אחרי שהממשלה חתמה עליו. נראה שהמפלגות הפוליטית אף הן נחלשו בלחץ הארגונים הבין-ממשלתיים. כמו בתי מחוקקים, סביבתם הטבעית היא המדינה, לא הוועידה הבין-לאומית. אף שהתפתחו באיחוד איגודי מפלגות-האיגודים רופפים, נטולי לכידות ויוזמה, של מפלגות הפועלות על הבמה הלאומית שלה נועדו מלכתחילה. ארגונים אזוריים: גופים אזוריים הם מסגרת מסוימת של ארגון בין-ממשלתי שבו ממשלים שכנים חוברים יחד למטרות משותפות, לרוב למטרות סחר. מאז סוף המלחמה הקרה התרבה מספרם של הסכמים אלה וגברה חשיבותם עם פנייתן של מדינות שבעבר חסו בצל כנפיה של מעצמת על לשכנותיהם כדי למצוא מענה ללחצים כלכליים בין-לאומיים. השפעתם על מדינות: מעט. רוב ההתאגדויות האזוריות הן פשוט אזורי סחר חופשי, נטולי סיכוי להתפתחות מוסדית. מטרתן היא להשיג רווחים מסחר בלי לסכן ריבונות. לכן כל השפעה פוליטית תהיה מן הסתם בלתי מתוכננת ועקיפה. ומנם, רוב הארגונים האזוריים, כמו הארגונים הבין-ממשלתיים, אינם נהנים מהלגיטימיות שרק בחירה ישירה יכולה להעניק.
בניגוד למדינות הדמוקרטיות, הם סובלים מחסר דמוקרטי המגביל את הלגיטימיות שלהם ואפילו את נראותם לאוכלוסיות לאומיות. ארגונים לא ממשלתיים: ארגונים לא ממשלתיים-מוסדות פרטיים שלהם חברים או קבוצות הבאים מיותר ממדינה אחת(גרינפיס, הצלב האדום והכנסייה הקטולית). היה אפשר לצפות שארגונים לא ממשלתיים שאינם נהנים ממעמד שמקנה חברות של ממשלות, ישפיעו על הפוליטיקה הפנימית פחות מארגונים בין-ממשלתיים. זה נכון, לגבי מדינות חזקות אבל, לארגונים אלה יכולה להיות השפעה ניכרת על מדינות בתר-קולוניאליות. ארגונים לא ממשלתיים מובילים יכולים להפעיל לחץ משמעותי במדינות שהקהילה הבין-לאומית כבר עוסקת בהן באספקת שירותים כתוצאה ממלחמת אזרחים או משבר הומניטרי. בתנאים כאלה, הם שחקנים חשובים, כמוציאים לפועל של מדיניות של ארגונים בין-ממשלתיים, ובמיוחד האו"ם. ארגונים לא ממשלתיים, בשמשם קבלני משנה, יכולים להחליף חלקית ממשלות.
כערוץ לחלוקת סיוע וליישום מדיניות הקשורה בו יש לארגונים לא ממשלתיים יכולת ברורה למשוך תורמים חיצוניים: הם יעילים יותר, ופחות מושחתים ממשלים פנימיים רבים והם גם רגישים יותר מצבאות לתנאים פוליטיים מקומיים. טיעונים אלה פירושם שלארגונים לא ממשלתיים נודעת השפעה ניכרת במדינות מעוטות הפיתוח שהסיוע מתרכז בהן. הסכנה אינה רק שארגונים לא ממשלתיים ימנעו חיזוק ממשל פנימי, אלא שהם יהיו לכוח כלכלי בעצמם, המציע משרות בשכר גבוהה יחסית לאוכלוסייה המקומית ומעודדים ביקוש במשק. אם המטרה היא באמת בניין מדינה, נדרשת לארגונים הלא ממשלתיים, בדיוק כמו לצבא פולש, גם אסטרטגיית יציאה. פרק 3-דמוקרטיה: אנו חיים עתה בעידן של דמוקרטיה. לראשונה בהיסטוריה רוב בני אדם בעולם חיים תחת שלטון דמוקרטי סביר. עובדה זו משקפת את המהפך הדרמטי בנוף הפוליטי בעולם ברבע האחרון של המאה ה-20. במשך תקופה קצרה זו גדל מספר הדמוקרטיות יותר מפי שניים, מפחות מ-40 ליותר מ-80. הדמוקרטיה התפשטה מעבר למרכזה במערב אירופה ומושבות המתיישבים לשעבר וחבקה את אירופה הדרומית, אירופה מזרחית, את אמריקה הלטינית, עוד חלקים באסיה וחלקים באפריקה. התפשטות זו החלה עוד קודם לכן, אך התמוטטות הקומוניזם האיצה אותה. עתה, משהייתה המלחמה הקרה לנחלת עבר, ועקרות הריבונות המוחלטת של המדינה עלה על סדר היום, הפך קידום הדמוקרטיה -נות –