תוכן העניינים
מבוא                                                                                                                 עמוד 2
סקירת ספרות                                                                                                  עמוד 3
הרקע
לתופעה                                                                                                   עמוד 4
הגדרת תופעת האלימות ומאפייניה                                                                 עמוד 6
גישות ותיאוריות להסברת תופעת האלימות                                                   עמוד 9
האישה המוכה                                                                                               עמוד 13
מיהו הגבר האלים?                                                                                        עמוד 16
נשים מוכות מול מערכת אכיפת החוק                                                           עמוד 18
מדוע נשים מוכות נשארות?                                                                           עמוד 21
דיון                                                                                                                  עמוד
2 4
סיכום                                                                                                               עמוד
5 רשימה ביבליוגרפית                                                                                       עמוד
2 6
מבוא
תופעת הנשים המוכות מוכרת לאורך ההיסטוריה האנושית אם כי בדרך כלל לא זכתה לתיעוד, שנבע מדלות הנשים המדווחות. קולן של הנשים המוכות החל להישמע בישראל ובעולם כולו רק בתחילת שנות ה- 70, השיח החברתי והקליני ביחס לתופעת האלימות נגד נשים השתנה במהלך המאה העשרים.
היחס של נשים הסובלות מאלימות נע מיחס של תיחום והרחקה, נידוי והטבעת תווית, מניפולציה והשתקה לכיוון יחס של הכרה, אישור, אמון והעצמה. חייו של זוג שבו הגבר מכה והאישה מוכה מתנהלים עפ"י דפוס מסוים, מדובר בתסמונת המורכבת ממספר מרכיבים ברורים, שכל אחד מהם מתבטא בעוצמה ובאפיונים משלו.
התעללות הנגרמת בידי בן זוג אינטימי, צורת האלימות השכיחה ביותר כלפי נשים, מתרחשת בכל המדינות, וחוצה גבולות דתיים, תרבותיים וכלכליים.
הבושה, הפחד והיעדר הזכויות החוקיות המלווים את אי השוויון המגדרי מונעים מנשים לדווח על תוקפיהן, ולעיתים מונעים מהן אפילו להודות כי הן סובלות מבעיה כזאת כל ימי חייהן.
בעבודתי אביא גישות ותיאוריות להסבר תופעת האלימות, אתאר את אופייה של האישה המוכה וכן את אופיו של הגבר המכה ואביא תשובות והסברים לשאלה מדוע נשים מוכות נשארות במערכת היחסים האלימה.
סקירת ספרות המחקר בנושא האלימות בין בני זוג החל בשנות ה – 70 והתייחס בעיקר לנשים מוכות, ועסק בשאלה מדוע נשים מוכות מוכנות להמשיך לחיות עם בני זוג אלימים (אינס, 1997).
התשובות ניתנו מתחום הפסיכודינמיקה, החוקרים אפיינו משתנים של פסיכופתולוגיה וטענו כי נשים מוכות הן בעצם מזוכיסטיות, בעלות יחסי אובייקט משובשים, אוהבות לסבול ומחפשות אדם שיאמלל אותן על מנת לשחזר אירועים שקרו להן בילדות (אינס, 1997).
גישה זו עוררה ביקורת קשה של התנועות הפמיניסטיות שטענו כי החוקרים הופכים את האישה לקורבן פעמיים: פעם אחת כשהיא מוכה ושנית כשמייחסים לה פסיכופתולוגיה (אינס, 1997).
הוצעה התיאוריה הפמיניסטית המבוססת על תאוריית הקונפליקט שנשים מוכות בגלל משתנים סוציולוגים ובשל מעמדה של האישה בחברה, שהוא נחות ממעמד הגבר (אינס, 1997).
הוצע טיפול שמתמקד בחיזוק מעמד האישה בתודעה החברתית, בהעלאת מודעות הנשים לזכויותיהן ולשוויון (אינס, 1997).
במחצית הראשונה של שנות ה – 80 התפתחה התיאוריה ההתנהגותית, תאוריית הלמידה החברתית (Walker, 1979 ).
שאלות המחקר בתקופה זו התייחסו בעיקר לגברים מכים ועסקו במשתנים קוגניטיביים התנהגותיים: יכולת שליטה על כעסים, חשיבה רציונאלית, מוקדי שליטה וכו' (אינס, 1997).
עפ"י התיאוריה, הגבר המכה נחשף בילדותו לאינטראקציה אלימה בין הוריו או כלפיו, ולמד שאלימות במערכת המשפחתית היא לגיטימית, מניבה רווחים או מתוגמלת בצורה כלשהי, והוא מחקה אותה (אינס, 1997).
הטיפולים שהוצעו היו בעיקר קבוצתיים לגברים אלימים קצרי טווח, מובנים ומבוססים על פיתוח מיומנות שליטה בכעס ומיומנויות אלטרנטיביות לאלימות במצבי קונפליקט (Edelson, 1984, 1993, 1995 ).
השלב הבא בניסיון להסביר את תופעת האלימות התרכז בפניה לתאוריית המערכות או לתאוריית האינטראקטיביות, שתפיסתה הייתה שכאשר גבר מכה אישה וכאשר יש אלימות במשפחה, זוהי תוצאה של אינטראקציה ייחודית, שנובעת ממשתנים שקשורים לשני בני הזוג (Magill, 1998 ; Hensen, 1993 ; Geller, 1992 ).
המודלים שהוצעו היו הטיפול הזוגי והמשפחתי (Magill, 1998
; Hensen, 1993 ; Geller, 1992 ).
בסוף שנות ה – 80 ותחילת שנות ה – 90 התמזגו כמה תיאוריות וביניהן התאורייה האקולוגית הפנומנולוגית שטענה שאין זה משנה מדוע ישנה אלימות, החשוב הוא להבין את החוויה, את הסיטואציה ואת מערכת הרגשות של בני הזוג (Geller, 1992
; Van Hasselt, 1998 ).
האקולוגים לעומתם טענו שאי אפשר להבין את התופעה בכל הרמות: האישית, הבינאישית והפוליטית חברתית (Geller, 1992 ; Van Hasselt, 1998 ).
הרקע לתופעה בעשרים השנים האחרונות חל שינוי בתפיסת החברה את בעיית האלימות נגד נשים ( אבידן, 1999 ).
בעבר נתפסה זו כבעיה פרטית – משפחתית, אשר על המשפחה לפתור בכוחות עצמה, הרחק מעין הציבור ובלא ציפייה לעזרה בהתמודדות איתה ( אבידן, 1999 ).
החברה הפטריארכאלית שלתוכה נולדנו ושעיצבה את דרך חשיבתנו והתנהגותנו קיימת כבר אלפי שנים ( Dutton, Kaltman,Goodman,Weinfurt & Vankos,
2 005 ).
בכל התרבויות, הדתות והממסדים החברתיים הוכר הגבר כראש המשפחה ואשתו וילדיו כפופים לו ( Dutton, Kaltman,Goodman,Weinfurt & Vankos,
2 005 ).
נשים היו משוללות זכות בחירה בעולם המערבי עד לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובמדינות מסוימות זכות הבחירה לנשים ניתנה רק בסוף שנות השבעים של המאה העשרים ( Dutton, Kaltman,Goodman,Weinfurt & Vankos, 2005 ).
נוח מאוד היה לכל הממסדים לאפשר לגבר פורקן לתסכוליו כלפי בני המשפחה ולא להוציא את הזעם שהוא חש כלפי הממסד החיצוני ( Dutton, Kaltman,Goodman,Weinfurt & Vankos, 2005 ).
בעיה זו זכתה להכרה ציבורית בזכות התנועה הפמיניסטית שהצליחה להפוך לגורם המקדם את ההתעניינות בבעיותיהן של נשים ובזכויותיהן,חלקים ניכרים בציבור החלו מתייחסים אל תופעת הכאת נשים כאל דבר לא לגיטימי מבחינה חוקית וחברתית ולבסוף קמו קבוצות לחץ שהתעניינו בשינוי המצב הקיים וקבוצות אלה הקימו מקלטים לנשים מוכות ( שטיינר, 1990 ).
שינוי זה בא לידי ביטוי גם בחקיקה.
הדו"ח המקיף הראשון על תופעת האלימות נגד נשים בישראל היה דו"ח ועדת קרפ בשנת 1989 ( שטיינר, 1990 ).
דו"ח זה הגדיר את האלימות במשפחה בישראל כבעיה חברתית, שממדיה גדולים מביטוייה הגלויים ( שטיינר, 1990 ).
ועדת קרפ התייחסה לאלימות כאל רצף של התנהגות מתעללת לאורך זמן, כאשר מעשה האלימות הוא רק אחד מביטוייה ( שטיינר, 1990 ).
כיום למרות השינויים במודעות הציבור ובמדיניות הציבורית בישראל כמו מתן סיוע רב לנשים מתלוננות, לא נרשמה ירידה של ממש באלימות זו ולא התרחשה תמורה אמיתית בפער בין המינים ( שדמי , 2003 ).
באמצעי התקשורת למשל, נשים מוצגות לעיתים כקורבן כפול: קורבן של אלימות בן הזוג וגם כקורבן של המערכות החברתיות שאמורות לעמוד לצידן ולא תמיד עושות זאת ( ברק , 2005 ).
לעיתים הקורבנות וחוסר האונים של האישה מודגשים ומועצמים עוד יותר ובאופן פרדוקסאלי ולעיתים מואשמת הקורבן עצמה באלימות ממנה היא סובלת, וזאת במקרים בהם האישה מוצגת כפרובוקאטורית, כמתגרה בבן הזוג ( ברק , 2005 ).
גם במקרים בהם האישה מוצגת כבוגדת בבן הזוג, הרי יש בכך מעין פרובוקציה ובכך ניתנת, לכאורה, גושפנקא לתקיפתה ( ברק ,
2 005 ).
מיותר לציין כי אופן הצגה זה, שמתבטא בעיקר בכותרות המושכות את העין, מקנה לאירועי האלימות פן ציורי – היתולי שבוודאי אינו חלק מהאירוע עבור הקורבן ואינו מאפיין את התופעה