אסכולת קולומביה מאמר קאנוני 1 – "תקשורת המונים, טעם פופולארי ופעולה חברתית מאורגנת" / לזרספלד ומרטון מאמר תגובה – מחקר ביקורתי בקולומביה: "תקשורת ההמונים, טעם פופולארי ופעולה חברתית מאורגנת" של לזרספלד ומרטון / פיטר סימונסון וגבריאל ויימן מאמר קאנוני 2 – "על חוויה שאולה: ניתוח האזנה לתסכיתי רדיו יומיים" / הרטה הרצוג מאמר תגובה – "על חוויה שאולה" של הרצוג: מקומו בוויכוח על הקהל האקטיביסטי / תמר ליבס אסכולת פרנקפורט מאמר קאנוני 3: "תעשיית תרבות: נאורות כהונאת המונים" / אדורנו והורקהיימר מאמר תגובה – "הדקויות של אדורנו והורקהיימר: קריאה בתעשיית התרבות" / ג'ון דורהאם פיטרס מאמר קאנוני 4: "יצירת האמנות בעידן השעתוק המכני" / וולטר בנימין מאמר תגובה – בנימין אז והיום:
על "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" / פדי סקאנל מאמר קאנוני 5: "ניצחון אלילי ההמון" / ליאו לוונטל אסכולת שיקאגו מאמר קאנוני 6 – הפרספקטיבה הייחודית של הטלוויזיה והשפעתה – מחקר גישוש / לאנג ולאנג מאמר תגובה – "הקהל הוא המון, ההמון הוא ציבור: יום מקארתור בשיקגו של לאנג ולאנג במבט לאחור" / אליהו כ"ץ ודניאל דיין מאמר קאנוני 7 – "תקשורת המונים ואינטראקציה פארה חברתית – הבחנות על אינטימיות ממרחק / דונלד הורטון וריצ'רד ווהל אסכולת טורונטו מאמר תגובה – הרולנד איניס ו"הטיית התקשורת" שלו – מנחם בלונדהיים מאמר תגובה – "אנטי טקסט קאנוני – להבין את המדיה של מרשל מקלוהן / יהושע מאירוביץ' הקדמה קאנון – ביוונית: "מוט למדידה או חוק", בעבר ייצגה המילה מערכת חוקים שנקבעו ע"י הכנסייה, וכיום חוק חילוני, קנה מידה/קריטריון לשיפוט מקרים ומצבים. כך, למשל, התפתח "הקאנון המערבי": אוסף יצירות ספרותיות, מוזיקליות ואומנותיות הנחשבות לבעלות ערך אומנותי ותרבותי רב. ישנה מורכבות בהגדרת קאנון תרבותי ואומנותי: מי קובע איזו יצירה תיכלל בקאנון, והאם יהיה בו ייצוג לכל הז'אנרים והאסכולות?. במורכבות זו נתקלו עורכי ספר הקורס בבואם להגדיר מאמרים קאנונים בחקר התקשורת. מאמרים קאנונים הוגדרו כמאמרים קלאסיים, המשמשים השראה לחוקרים לאורך הדורות, כמו גם כיום, המאפשרים לפלס דרך ערמות חומר עצומות. לשם כך נעזרו בשלושה קריטריונים: מהפכנות (עד כמה המאמר מציע השקפה חדשנית ומקורית), הערצה (עד כמה המאמר נחשב, כמה הוא מצוטט) ורלוונטיות (האם המאמר תקף גם בימינו). אסכולת קולומביה מאפייני האסכולה:
1.    מחקר פוזיטיבסטי – תפיסה על פיה על מדעי החברה להידמות למדעי הטבע, למדעים מדויקים.
כלומר, לחקור תופעות חברתיות בכלים מדעיים "מחקר אמפירי" (ע"י מבדקים, סקרים, ראיונות ועוד). הדגש במחקר הוא על רציונאליות ובדיקת המציאות דרך עובדות ומתוך גישה ניטרלית, אובייקטיבית ולא אידיאולוגית.
2.    פונקציונליזם / גישה מבנית תפקודית – רואה את החברה כמורכבת ממוסדות שונים, כאשר לכל מוסד יש תפקיד שתורם ליציבות ולתפקוד התקין של החברה כולה, כמו גוף האדם, הבנוי מערכות חיוניות לשם תפקוד המערכת כולה. גישה זו טוענת כי אמצעי התקשורת הם חלק אינטגרלי מהחברה (כמו מערכת החינוך, החוק וכד') ויש להם תפקידים שונים אותם עליה למלא: סיקור, תיאום, בידור, לספק מידע והמשכיות.
שיטות מחקר: שיטות כמותניות המבוססות על סקרים ומחקרי קהל, ומטרתן לבדוק את ההשפעה של התקשורת על התנהגות הקהל. השתייכות לזרם המרכזי במחקר: אסכולה זו תופסת את התקשורת כחלק מהיציבות החברתית ולכן האנשים שפעלו במסגרתה עבדו בדרך כלל עם הממסד הפוליטי והכלכלי בארה"ב (ערכו מחקרים עבורם) מה שהביא לביקורת עליהם מצד גישות אחרות (אסכולת פרנקפורט – טענו שהם משוחדים על ידי הממשל).
השפעות מוגבלות: הגישה טוענת להשפעה מוגבלת של התקשורת על האדם והחברה, וכי בניגוד לעבר, אין לה עוד השפעה ישירה ובלעדית על הקהל. חוקרי ייחסו לקהל אוטונומיה יחסית בפירוש מסרים.
מחקרי רדיו: חוקרי אסכולה זו נהגו לבצע מחקרים רבים על בסיס הרדיו.
מאמר קאנוני 1 – "תקשורת המונים, טעם פופולארי ופעולה חברתית מאורגנת" / לזרספלד ומרטון במאמרם, אשר פורסם בשנת 1948, שנה בה פורסמו מאמרים רבים בנושא החששות מהשפעות התקשורת, מייחסים השניים לתקשורת דווקא השפעות מוגבלות. השניים אמנם מכירים בכוחה של תקשורת ההמונים אך הם אינם סבורים כי מדובר בכוח "מאגי", אלא כי לנמען יש יכולת לבחור באופן אקטיבי ועצמאי אם לצרוך את התכנים.
שלושה חששות רווחים שהם מציגים מפני השפעת אמצעי התקשורת
1 .       חשש מעוצמתם והשפעתם הרבה של אמצעי תקשורת ההמונים, הנובע מכך שהם נמצאים בכל מקום – רדיו, טלוויזיה, עיתונים. תאוריית "המחט התת-עורית": לנמענים אין יכולת להתנגד או לברור את התכנים, וההשפעה היא מידית, שליטה חברתית של קבוצות הכוח החזקות בחברה באמצעות התקשורת.
2.       חשש מהשימוש שעושים תאגידים מסחריים גדולים באמצעי התקשורת לצרכי תעמולה, פרסום ואינטרסים אישיים. השליטה התאגידית משפיעה על התכנים שפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר, וכתוצאה מכך, תכנים אלה גורמים לציבור לציית לסטאטוס קוו, לקונפורמיות ולאי חשיבה עצמית.
3.       חשש מפני פגיעה בתרבות בשל פרסום תכנים רדודים על ידי אמצעי תקשורת ההמונים וכך לגרום לדרדור טעמו התרבותי והאסתטי של הקהל.
התפקיד החברתי של אמצעי תקשורת ההמונים לזרספלד ומרטון מציעים מספר כיוונים לבחינת החששות מפני אמצעי תקשורת ההמונים. בתקופה בה נכתב המאמר, לאמצעי התקשורת כבר היה קהל רב ונאמן – כמעט בכל בית הייתה טלוויזיה, והאדם הממוצע צפה בה כשלוש שעות כל יום. למרות זאת, טוענים השניים, כי להבדיל בין נתוני הצריכה, מרשימים ככל שיהיו, לבין ההשפעה בפועל של אמצעי התקשורת ומרכזיות התפקיד החברתי שלהם. הם סבורים כי השפעת אמצעי התקשורת על הקהל אינה כה גדולה, ומזכירים את המצאת המכונית כדוגמא "לאיך ניתן להימנע מהשפעות-