מטלת מנחה) ממ"ן 12 ( שאלה 1
א. שירי בודלר משקפים, על-פי ולטר בנימין, את המתחים ואת המאבקים של המשורר הלירי החי בעידן התעשייתי בחברה ההולכת ונעשית חברת המונים. עולמו הפואטי של בודלר שימש אפוא מעין מראה לתהליכים החברתיים בתקופתו, וניתוח כתביו מאפשר ירידה לשורשיה של המאה שהוא חי בה. לדברי בודלר, המשוטט (או ה-flaneur) משתלב בהמון ובעיר כדג באוקיינוס גדול. הוא אוהב להיות בחוץ ומרגיש בבית בכל מקום. בנימין סבר כי ההמון מטבעו מוחק את קיומו של הפרט כאדם ייחודי: 'התוכן החברתי המקורי של סיפור הבלשים הוא מחיקת עקבות היחיד בהמון של הכרך', – נא לציין מקור הציטוט – ומדגיש בכך את תהליך הטשטוש שעובר על הפרט הטובע בשפע של אנשים ומסוגל לבצע עברה ולהתחמק מעונש. ומכאן שהערב הוא חברו הטוב ביותר של הפושע, לפי בודלר ב"דמדומי ערב": "הנה הערב בא, ידיד פושעי העיר, שותף לדבר פשעם", משום שגם הוא מסייע לפושע להתחמק מזרועות החוק ומשום שהערב הוא זמנם האידיאלי של המשוטטים והפושעים.
זו בדיוק מידת העיוורון הכרוכה בשיטוט, שאליה מתייחס בנימין במסתו. ההיקסמות מן הכרך תלויה לחלוטין בצעיף המסתיר את כיעורו: 'רק כאשר הצעיף הזה נקרע …

4 0 נק' שאלה 2
א. הרפסודיה בנויה כרצף של חטיבות שאינן חייבות להיות קשורות באופן הדוק זו לזו. היא דומה לחלקי בד התפורים זה לזה יותר מאשר לחלקים שנגזרו מאותו החומר. מה שמחפה על העדרו של ארגון או של רצף סיפורי הוא אפקט רגשי חזק, המצליח להפחית מחשיבותם של הפערים בין החטיבות השונות. הרפסודיה מאחדת את הקוטב השואף לפתיחות ואת הקוטב הרוצה לומר אמירה כוללת שתכפיף את מגוון האמירות השונות למסר בעל כיווניות מסוימת ברורה. בנוסף, יש קשר הדוק מבחינת המודל המוזיקלי של הרפסודיה בין ספרות למוזיקה: לרפסודיה יש מבנה כללי של התחלה רגועה, מרכז סוער וסיום רגוע. הרפסודיה גם מדגישה את הרצף, שהרי היא אמורה להיות מנוגנת ללא הפסקה.
היא שואבת את כוחה הדרמטי מן הרצף כמו גם מהמעברים החדים בין חלקיה השונים.
ב. המתכונת הרפסודית שימשה כלי שהיה מסוגל לקלוט את "ציפור כחול", השיר הקצר שהוא גרעינו של "קונצרט לג'ינטה". שיר הציפור הכחולה נקבע במרכזה של הרפסודיה והוא מילא בה את תפקיד הפרק הבלדי או המיתי. הוא קבע אפוא את הגוון הקודר ביותר בסולם הגוונים הטונאליים של "קונצרט לג'ינטה".
השיר בכללו הוא "קונצרט". כבר כותרתו מכריזה על התמה והמטפוריקה המוזיקליות, המופעלות במרבית חלקיו. במובן מסוים היא מכריזה גם על טיבו של השיר, שכמוהו כמין מופע מוזיקלי  הניחן בעושר של רגשות וצבעים היוצרים ניגודים. השיר אמור להיקרא כרצף מוזיקלי, מרובה פרקים ותמורות, עתיר פעלולי מצלול וגוון, "גדול" ורב אפקטים. הוא נפתח בקטע קליל, שיר בית קפה אפוף מוזיקת ג'אז ואווירה של ארוטיקה קלה. הדובר מתבונן בג'ינט וחווה סערת רגשות מלאת סתירות פנימיות: הפסנתרן מפיק צלילים משוגעים בעוד שהצ'לו "אדיש", הגיטרה "חוטאת" ומדיחה, למולה הכינורות מלחששים ומרכלים. בתפנית רפסודית חדה מחליף השיר מקצב וטונאליות. האווירה הקלילה של בית הקפה מתחלפת בסערה מינית מטלטלת. הדובר שרוי ב"חדרי הריקן", חשוף להזיות מפגש שאין בכוחו לשלוט בהן. הדינאמיקה הקלילה של הקטע הראשון והסערה הגואה של הקטע השני נחלפות בדינאמיקה מונמכת המתאימה לאופיו הסיפורי-המיתי של "ציפור כחול". במפנה חד הדובר שוב משנה את המקצב והסיטואציה: "הכול, הכול נמוג, כמו חזון אפל;/ פסנתר הסער נם, שקטו תופי העב;/ אני נושא עדך אנדנטה מתפלל". הלילה הסוער חלף, ועכשיו "השמש מלבינה והאוויר חמים". בסיומו השיר חוזר אל המטפוריקה המוזיקלית של תחילתו, שהיא בעלת אופי אודי, כמעט קלאסי: "כמו מיתר מבריק דרכנו תפזם,/ אילנות ישפילו זקנים טובים; אחוזי כפות נחרד ונשתומם – צמד תינוקות באגדת כשפים".
30 נק' שאלה 3
בניגוד לדעה המקובלת בזמנו, ולפיה כל תרבות …