גוש אמונים, כקבוצה פורמלית, התקיימה בציבוריות הישראלית זמן קצר בלבד – ממחצית שנות השבעים ועד לקראת סוף שנות השבעים. תופעת "גוש אמונים" היא סימפטום לבעייתיות של החיים במדינת ישראל. זוהי תופעה שהיא תוצאה של בעיות עקרוניות כגון יחסי דת-מדינה, דת-לאום, שאלת הזהות הישראלית, לגיטימציה, שלטון חוק, זכויות, גבולות טריטוריאליים ועוד. כל אלה היו והנן בעיות מרכזיות במדינת ישראל ומסכנות את שלמותה של החברה הישראלית. במשך שנים רבות לא הצליחה מערכת הפוליטית הישראלית להציב גבולות ברורים לריבוי הזהויות והתרבויות הרבות המרכיבים את החברה הישראלית תחת זהות לאומית אחידה המחייבת באופן שווה את כלל אזרחי המדינה להתנהג בהתאם לנורמות של הדמוקרטיה. צמיחת גוש אמונים והשפעתה על החברה הישראלית והפוליטיקה הישראלית התאפשרה הודות לעובדה זו. עבודה זו תעסוק בזהות של גוש אמונים על רקע של החברה הישראלית ותנסה לבדוק איך גוש אמונים משתלב כעוד תרבות בנוף הישראלי או לחילופין דווקא מערער את היסודות של החברה. הנחת היסוד שזהות קולקטיבית מתקיימת הודות ללגיטימיות שמעניקים חבריה למשטר החוק, עומדת כאן למבחן כשאנו מדברים על גוש אמונים, שחבריו מאמינים בצוו אלוהי עליון העומד מעל לכל חוק ארצי.