מחקר על משחקי הזהות של ילדי עולים מבריה"מ.

מקצוע
מילות מפתח , , , , , ,
ציון 92
שנת הגשה 2014
מספר מילים 8104
מספר מקורות 7

תקציר העבודה

שיטות מחקר איכותניות-עבודת סיכום זהות כפולה-בין רוסיה לישראל-על ילדי העולים משנות ה-90 מבוא
הקדמה קבוצת העולים מברית המועצות לשעבר, שעלתה בין השנים 1990-1994, מנתה  כחמש מאות אלף עולים וביניהם ילדים רבים שהגיעו לישראל כתינוקות או ילדים בגיל הרך (קרנצלר, 2004), אותן משפחות עולים התערו בארץ והפכו למין יצור כלאיים של משפחה שהיא ישראלית-רוסית. במחקר זה אבחן את הזהות של אותם ילדי עולים, שכיום הפכו לבוגרים, אשר מצד אחד קיבלו חינוך רוסי וספגו תרבות רוסית מהבית ומצד שני, גדלו והתבגרו בישראל ורואים את עצמם כחלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. בנוסף, אותה קבוצה יכולה לתת מבט חיצוני הן על ישראל והן על העולים מברית המועצות לשעבר, וזאת משום שיש לה קירבה והבנה לשתי קבוצות אלו, אך גם ריחוק מסוים מהן ובכך גם לבקר אותן.  שאלת המחקר שלי היא מתי משתמשת אותה קבוצה בזהות הרוסית שלה ומתי בזהות הישראלית והאם היא גם מערבבת בין השניים?
סקירה תיאורטית מושג הזהות באופן כללי, מעסיק בעידן הגלובליזציה חוקרים רבים. לפי שנהב (2001), שיח הזהות כיום הולך ותופס מקום מרכזי בתחומי מחקר רבים, בעיקר משום שהוא מאתגר את הגבולות החברתיים ומארגן אותם מחדש. לדעתו שיח הזהות מביא לשינויים רבים בתוך החברה ונולדות קהילות חדשות שמספקות לחבריהן משמעות ותחושת שייכות, אך בעיקר מבדילות בין "הם" ל"אנחנו". לפי בן פורת (2009), אותן זהויות חדשות הן אינן תוצר של נסיבות טבעיות, אלא חלק מאסטרטגיה שנוצרת בזמן אינטראקציה בתוך אותה חברה.
כך גם לפי לרנר (2001), אצל מהגרים אשר מגיעים למדינה חדשה. הזהות שלהם נבנית על ידי האינטראקציה עם המציאות החדשה והמפגש עם המערכות התרבותיות, האידיאולוגיות והמעמדיות, כמו גם המיקום שלהם בתוך החברה החדשה. למהגר יש תפקיד אקטיבי ביחס לעיצוב זהותו והוא זה שמחליט כיצד להשתמש במורשת התרבותית שעזב ובמורשת התרבותית שאליה הגיע. המהגר משתמש בשתיהן ומשנה את שתיהן לפי המפגש שלו עם המציאות החדשה. בעקבות המפגש עם המקומיים מחליט המהגר אלו חלקים מתרבות המקומית כדאי לו לחזק ואלו חלקים כדאי לו להעלים.
מתוך כך, טוענת לרנר (2001), שגם הקהילה הרוסית בישראל עברה תהליך דומה וגם היא תוצר של המציאות המקומית. הזהות הרוסית בישראל צמחה מהמפגש עם המציאות הישראלית העדתית ולא דפוס שהיא הביאה מארץ המוצא. למעשה, הקהילה הרוסית הפכה לקבוצה אתנית בישראל ולא הייתה קיימת לפני כן. לפי בן פורת (2009), החברה הוותיקה היא זו שהפכה את המהגרים מברית המועצות למקשה אחת תוך התעלמות מהקבוצות האתניות והתרבותיות שמרכיבות אותה. עם זאת, כחלק מאסטרטגיית ההתמקמות שלהם בחברה החדשה, שעליה מדברת לרנר (2001), העולים מברית המועצות התייחסו לעצמם כחלק מאותה הקהילה וזאת מתוך רצון להשתלב בקולקטיב הישראלי ומתוך רצון אקטיבי של השתתפות בספרה הציבורית. אך מצד שני, ה"רוסיות" משמשת גם כאסטרטגיית התבדלות, מתוך רצון לסמן את עצמם כקבוצה מובחנת אשר ממחישה את קרבתם של חבריה זה לזה (בן פורת, 2009). מידת הרצון של אותם מהגרים להשתלב בישראל תלוי גם באופן קליטתם בישראל. לפי מנדל-גירין (2007), קליטה מוצלחת היא קליטה שמגיעה משני תחומים מקבילים, התחום האינסטרומנטלי, הכולל בתוכו את משרדי הממשלה ובעיקר משרד הקליטה, והתחום-