המוזיקה המזרחית התקדמה רבות מאז קום המדינה. בתהליך הדרגתי עברה המוזיקה המזרחית ממוזיקה שנמצאת בשוליים ושמתקשה להיכנס לרשימות ההשמעה של תחנות הרדיו למוזיקה הנשמעת ביותר בישראל, כאשר גם הממסד מקבל אותה והזמרים המזרחים אף שרו באירועים רשמיים של הממשלה ושל הנשיא. למרות זאת יש עדיין אירועים שהמוזיקה המזרחית סגורה בפניהם כמעט באופן מוחלט. לפי הכתבה של אוזן (משפטים.04.13), בטקסי יום הזכרון הרשמיים כמעט ואין ייצוג למוזיקה המזרחית וזאת למרות שמוזיקה זו מלאה בשירים עצובים ומרגשים. כדי להבין את הסיבות הסוציולוגיות להדרת המוזיקה המזרחית מאירועים אלה, אעזר בתיאוריות השונות בריבוד ובאתניות ואתמקד בחברה הישראלית ע"י המאמרים של קימרלינג (2001), בן פורת (2001) ודהן ואחרים (2012).