עבודה סמינריונית מקומן ותפקידן של ההטאירות במבנה החברתי ביוון הקלאסית עבודה סמינריונית במסגרת הקורס:
"העבדות בעת העתיקה" (10930) מאת: ת"ז: כתובת:
טל': תאריך: בציור- תאיס מאתנה, הטאירה ידועה, פילגשתם של אלכסנדר מוקדון ותלמי, אוחזת בידה לפיד לקראת שריפת הארמון בפרספוליס. ציור מאת יהושע ריינולדס, 1781, שמן על קנבס.
תכן עניינים
מבוא –2-4
מקורות –4-6
פרק א'- סיווג מקומן של הנשים בחברה -6-8
פרק ב' -הטאירות ודת 9-11
פרק ג' -הטאירות ואצולת יוון –12-19
פרק ד' -מעמד משפטי –19-21
סיכום –21-22
ביביליוגרפיה 24-
5 מבוא
מציאות חייהן של כלל הנשים ביוון בתקופה הקלאסית לא היתה מן המזהירות, בין אם היו אזרחיות מן השורה ובין אם שימשו לצורך חברה או לשם הענקת תענוגות גוף לגברים. הזנות בחברה היוונית הקלאסית נחשבה כמוסד, שלא רק שלא נאסרה בחוק כי אם היתה ממוסדת והתנהלה בגלוי ולעין כל כבר במאה ה 6 לפנה"ס כחלק בלתי נפרד וחיוני בחיי הגברים ביוון.  תופעה זו שרובה נוהלה בידי אדונים וסרסורים נחשבה כרע הכרחי לקיומה ולשימורה של החברה היוונית. זונות שהצליחו לקנות את חירותן המשיכו למכור את גופן בשל אי יכולתן להתברג במסגרות החברתיות ה"מכובדות".
התמורה בעד שירותיהן יכלה להתבטא בכסף או בהטבות כגון השתלבות במערך החברתי או הכנסה בסוד פולחנים דתיים. יוון העתיקה סיפקה עדויות רבות לתופעת הזנות בקטעי ספרות ושירה, בנאומים ובאומנות חזותית לסוגיה. עדויות אלו מלמדות אותנו על הבחנה בין דרגות הזנות השונות שהתקיימו במקביל: זונות רחוב פשוטות, יצאניות צמרת ואפילו זונות שהוקדשו לפולחן (קדֵשות בעברית מקראית).
לנוכח חשיבותה של תופעת הזנות במערך החברתי ביוון הקלאסית אבדוק בעבודה זו את תופעה תרבותית ייחודית בדמות הההטאירות  Hetaira ביחיד או ברבים Hetairai (ביוונית "רֵעָה" או "מלווה"), אשר היוו את המעמד הגבוה ביותר של זונות ביוון הקלאסית ואתמקד במסגרת התקופות של המאות החמישית והרביעית לפנה"ס.  היתה זו תקופת פריחה גדולה בכל תחומי החיים ביוון, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. במסגרת הזמן הזו אבדוק כיצד בא לידי ביטוי מעמדן החברתי, תרבותי של ההטאירות במבנה החברתי ביוון  והאם הוא משקף את היותן "שפחות"? אבדוק את השתלבותן בחיי החברה, את תפיסת החברה הסובבת כלפיהן, אציג את תפקידיהן ומכלול חייהן ואראה כיצד הצליחו ההטאירות להגיע למעמד ייחודי מבחינה חברתית העולה לרוב על זה של נשים אזרחיות חופשיות- מעמד ייחודי אשר מעמיד בסימן שאלה אם אכן תופעת ההטאירות עומדת בקריטריונים של "עבדות". ראוי לציין כבר במבוא כי תופעת הזנות ביוון אינה ייחודית לנשים בלבד, מתן שירותי מין לגברים מגברים היה נפוץ ומקובל. גם בקרב נותני השרותים הגברים נעשתה הבחנה בין זנות גברית בדרגה נמוכה לבין הטאירוס (Hetareseos) שהיו רעים או בני לוויה ויכלו גם הם לנהל קשרים ארוכי טווח עם גברים בעמדות בכירות בחברה היוונית וזאת תמורת הטבות. על אף המשותף הרב בין הגברים והנשים נותני השרותים,  צריכה להיות הפרדה ברורה בין הנשים ובין הגברים וזאת בשל הטעמים השונים- מוצא ראשוני, (גברים בעלי זכויות, מול נשים ממוצא נכרי) אופי היחסים ויחס החברה האתונאית המהוגנת והמוסרית ליחסים אלו. בשל ההבדלים הללו ולצורך התמקדות והרחבה בנושא ההטאירות הנשים בחרתי לעסוק בהן בלבד. הטאירות הוצגו גם במחזות ביוון ואוזכרו בפואמות ובשירים אולם בחרתי להמעיט ככל האפשר מלהתייחס להיבט זה בעבודה בשל העובדה שבתחומים אלה קיימת נטיה להגזמה ולהקצנה ולפיכך עלולות מובאות מתחומים אלה לשבש את הבחינה המציאותית.
בעבודה יוצגו מקורות ראשוניים ומשניים (פירוט על המקורות יופיע בהמשך המבוא) המתייחסים לתופעת ההטאירות ואציג את המינוחים השונים שהבחינו בין המעמדות השונים בזנות ביוון. כמו כן, יוצגו מחקרים ומאמרים שישקפו את דעתם של חוקרים מודרניים בנושא.  יוליה אוסטינובה  טוענת כי במחקר המודרני ישנה נטיה להציג אידאליזציה של תופעת ההטאירות עד כדי הצגתן כנשים משוחררות, משכילות וחופשיות משל היו סמל פמיניסטי בעוד למעשה היו אלה נשים שהחלו את חייהן כשפחות, קנו את חירותן במאמץ עצום ולעת זקנתן התקיימו בקושי רב. לדעת אוסטינובה מעטות מהן הצליחו לרכוש השכלה ולהגיע לעצמאות כלכלית. כהטאירות הן היו חשופות לפגיעות פיזיות, כמו אונס והשתתפות באורגיות נגד רצונן, וספגו השפלות. פרקי העבודה דנים בתאור התופעה מהיבטים שונים: אתחיל בהצגת סיווגן של הנשים ביוון, מפסגת המעמד של נשים חופשיות, בנות העיר האזרחיות ועד תחתית המעמדות, הזונות, אשר נחלקת לשתי קטיגוריות:  זונות הצמרת (ההטאירות) והזונות הפשוטות (פורנאי). כמו כן, אתמקד בדמותן של הטאירות ידועות דרך סיפור חייהן ומערכות היחסים שלהן עם האצולה על רקע החיים התוססים חברתיים וציבוריים של יוון העתיקה. בפרק הדן במעמדן המשפטי אתייחס לחקיקתו של סולון  בדבר עיגון בתי הזונות כחלק ממוסדות המדינה וחקיקתו של פריקלס בנוגע לאזרחות. סקירת התביעות נגד ההטאירות, שמותר היה לנקוב בשמן בבית המשפט, מלמדת  אותנו רבות כיצד, בפועל, עוגן מעמדן המשפטי. בפרק הדן במעורבותן של ההטאירות בפולחן הדתי אציג את השתתפותן הפעילה ואת היותן חלק בלתי מנותק מחיי הדת של הפוליס בעיקר בפולחן לאלה אפרודיטה אך לא רק. הטאירות, כך אציג, נטלו חלק בפולחנים מסתוריים משל היו נשים טהורות, הן היוו מודל ונוצרה זהות בינן לבין האלה אפרודיטה עד כדי כך שהטאירות בבתי משפט זוכו בשל מעשים המנוגדים לחוק בשל חששם של התובעים מזעמה של האלה. בפרקים הללו אני מבקשת להראות כי ישנו פער בין תפיסת נשים נוכריות ושפחות אשר שימשו כזונות צמרת לבין מעמדן בפועל בחברה היוונית וכי הבסיס לאידיאליזציה להצגתן במחקר המודרני כנשים משוחררות  וחופשיות הנהנות מזכויות יתר, המצליחות להגיע לפסגת החברה ולהתרחק מהגדרתן כעבדים ממין נקבה, זונות ותו לא, מוצדק.
מקורות עבודה זו מבוססת על מקורות היסטוריים, מחקרים ומאמרים שנכתבו בנושא. אתמקד במקורות היסטוריים ראשוניים ומשניים שמביאים את סיפוריהן של הטאירות מפורסמות מהיבטים שונים וכן מקורות שעוסקים בתופעה בכללותה.
פלוטארכוסPlutarch  ) 46 – 127 לסה"נ) -פילוסוף, היסטוריון ומסאי יווני, איש משכיל שחיבר יצירות רבות וביניהן אוסף הביוגרפיות המקבילות של גדולי יוון ורומא, מתיימר אמנם להיות ביוגרף אך מרוחק מאוד מהתקופה כך שצריך להזהר באופן הצגתו את הדברים. בספרו "חיי אישים" מוזכרות שתי הטאירות ידועות, תרגליה – הטאירה איונית, וכן אספסיה פילגשו של פריקלס ( 495-429 לפנה"ס).
 דמותה של אספסיה מרתקת במיוחד והתייחסו אליה גם אפלטון Plato כמו גם קסנופון Xenophon  (לערך
4 28 – 354 לפנה"ס), בן התקופה, איש מאמין ואדוק, כן וישר, המעריץ את בעלי המידות הטובות. קסנופון הוא היסטוריון, מצביא ופילוסוף אתונאי תלמידו ובן לוויתו של סוקרטס (פילוסוף בן המאה ה 5 לפנה"ס)  אשר מציין את אספסיה פעמיים בכתביו הסוקרטיים:  "זכרונות" (Memorabilia) ו"על הנהלת משק הבית" ((Oeconomicus.  "זכרונות", ספרו הרביעי, משמש כתב הגנה על סוקרטס (שהואשם בביזוי האלים). בספר מצטט סוקרטס את ידידתו אספסיה בדבר החשיבות בדיווח מהימן על תכונותיו הטובות של האדם וביצירה "על הנהלת משק הבית" נענה סוקרטס להמלצותיה של אספסיה כמו שגילתה תבונה רבה יותר בכל הנוגע לניהול משק הבית והשותפות הכלכלית בין בעל ואישה. ב"זכרונות"  קסנופון מספק לנו הצצה על הטאירה נוספת, תיאודוטי של אלקיביאדס, עליה נאמר ש"היתה מוכנה להענות לכל מי שמוצא חן בעיניה."  בין תיאודוטי לבין סוקרטס שהיה ידוע בשיחות שניהל עם אזרחי אתונה לגבי טיבו של העולם, מתנהל דיאלוג דיאלקטי המספק לנו מידע על מקור עושרן של ההטאירות אך לא פחות מכך, את אומנות החיזור של סוקרטס עצמו שמתפאר במאהבותיו.  קסנופון מציין כי תיאודוטי התגוררה בבית רחב ממדים והיו לה עבדים רבים, בגדים וקישוטים – וכל אלה הגיעו לדבריה מהגברים שהתרועעתה עימם.   גם הרודוטוס, "אבי ההיסטוריה"שנולד במושבה דורית בדרום חופי אסיה הקטנה למשפחה מעורבת ומיוחסת במאה ה 5 לפנה"ס, הזכיר בספריו העוסקים בתולדות מלחמת היוונים בפרסים זונות והטאירות. הרודוטוס שהיה ידוע בנטייתו להפליג בדמיונו בתאוריו האקזוטיים את אויביה של יוון,  נחשב ע"י החוקרים לא לחלוטין אמין ואת דבריו על ההטאירה רודופיס ממצרים שפעלה כ-200 שנים טרם זמנו יש לקבל בערבון מוגבל.  אולם, להתייחסותו לתופעת הזנות הפולחנית נמצאו חיזוקים ממקורות נוספים.  מקורות נוספים שבהם התייחסות להטאירות הם בביוגרפיה של אפיקורוס  שם מוזכרות שבע הטאירות שהיו קשורות אליו ואל תלמידיו וכן בקומדיה "האכארנים" של אריסטופאנס, מחזאי יווני בן התקופה (מאה 5 לפנה"ס) ובה ההאשמה הברורה של אספסיה בפרוץ המלחמה הפלופונסית.
מידע נדיר וייחודי על ילדותן, הכשרתן וחייהן של ההטאירות אביא מתוך "אפולודורוס (Apollodoros) נגד נאיירה"  ניתוח נאום שנישא בבית הדין באתונה באמצע המאה ה
4 לפנה"ס שבו תובע אזרח בשם אפולודורוס את ההטאירה נאיירה, ידועתו בציבור של יריבו הפוליטי משכבר הימים, סטפאנוס. הנאום מובא בתוך קובץ כתביו של דמוסתנס, אך הדעה המקובלת היא שלא דמוסתנס חיברו (פסוודו-דמוסתנס) כי אם התובע עצמו, אפולודורוס. מטרת המשפט היא להפליל את נאיירה, אך כוונתו העיקרית של אפולודורוס היא לסלק את יריבו הפוליטי מן הזירה ולנקום בו. נאום זה מספק לנו הצצה מאלפת  להכרת המציאות באתונה דרך הצגת החברה האתונאית על כל היבטיה, את חוקיה, מוסדותיה ואת תפקודם של אלה ממקור ראשון. בנוסף, נאום זה מלמד אותנו על מקור ההטאירות, מעמדן המשפטי ודרכן לצמרת. את המסגרת החוקית לפעילות הזנות אציג בחקיקתו של סולון  (638 – 558 לפנה"ס) מדינאי, משורר, מחוקק וארכונט אתונאי, מכונן החוקה האתונאית, שהקים בתי זונות מטעם המדינה וקבע את הכללים ואת התחומים שבהם הותרה פעולת הזונות. גם סטראבון, STrabo  ( 64 לפנה"ס-21 לספירה בקירוב) גאוגרף והיסטוריון שנחשב מהימן מתייחס בספרו "גאוגרפיה" (ששרדה כמעט בשלמותה) לתופעת הטאירות כשפחות פולחן/קדשות  מקדש (Hierodouloi Hetairai) לאלה אפרודיטה בקורינתוס.  התאור המובא ע"י סטראבו, במאמרה של יוסטינובה מדוייק למדי ולדבריה, ספק אם המציא תאור זה שנכתב בלשון עבר.
המשורר הקומי אמפיס בן המאה ה 5
לפנה"ס מצוטט בהתייחס לתפקיד הפילגשות אצל אתנאיוס מנאוקרטיס, רטוריקן ופילולוג יווני יליד נאוקרטיס שבמצרים, שפעל בסביבות 200 לספירה, יצירתו הגדולה היחידה, "משתה החכמים" (The Deipnosophists ) שייכת לסוגת הסימפוזיון בספרות היוונית העתיקה- מעין אנציקלופדיה שערכיה מסודרים כציטוט שיחת מלומדים, מתקופות שנות המתנהלת במהלך  סימפוזיון אשר נמשך כמה ימים כשהאורחים משוחחים ביניהם בענייני ספרות, היסטוריה, פילוסופיה, משפטים, רפואה, מוזיקה ועוד, חיבור זה  של אתנאיוס הוא אוצר בלום של ידע משום שהוא מביא ציטוטים ושמות של יצירות שלא נשתמרו.