מאבקי עבר ועתיד בכל הנוגע לדיני האונס בישראל

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , , , ,
שנת הגשה 2014
מספר מילים 9584
מספר מקורות 129

תקציר העבודה

מאבקן של קבוצות מיעוט לשוויון סמסטר א', תשע"ה מאבקן של נפגעות עבירות מין – – מבוא. 2
א. מאבקי NAMING.. 3
בין 'התחיל איתי' לבין 'הטריד אותי מינית' 3
בין 'שכב איתי' לבין 'אנס אותי' 7
ב. מאבקי BLAMING.. 11
אחריות מקום העבודה במקרי הטרדה מינית. 11
מי אנס את מי? מקרה האישה מקריית גת. מנהל עסקים שותפים לעבירה מבלי לגעת בקורבן משפטים ג. מאבקי CLAIMING.. 16
הקשיים שמעלה ההליך הפלילי והסעדים הניתנים במסגרתו 17
הנהירה לכיוון דיני הנזיקין 18
ד. מאבקי ההווה. 20 מאבק ה-VICTIM-BLAMING.. 20 מאבק ה-TRAINING.. 23
מאבק ה-FRAMING.. 24
סיכום..
5 עבירות מין קיימות עוד משחר ההיסטוריה וזה מכבר הפכו לתופעה שהיא בגדר מכת מדינה. במקור הניזוקים מעבירות מין נחשבו לאביה או בעלה של הנאנסת, ואונס נחשב לפגיעה בכבודם, זאת מתוך התפיסה של נשים כרכוש ולא כבנות אדם בפני עצמן. כיום המצב שונה. בהרבה מובנים קיימת התקדמות וגישות פרוגרסיביות לתפיסה של עבריינות מין. ללא ספק הקורבן היא האישה בה נעברה עבירת המין ונראים כיום ניסיונות מרובים לשימה במרכז ההתמודדות המשפטית עם עבירת המין שנעברה.
            עבירת האונס עלתה למרכז סדר היום הפמיניסטי בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת. בתקופה זו נשים שברו את קשר השתיקה סביב תופעת האלימות המינית והגיעו להבנה כי אונס אינו בעיה פרטנית, אם כי בעיה מגדרית של נשים הנעוצה בדומיננטיות הגברית ומחוזקת על ידי המשפט, אשר עוצב כולו על ידי גברים, ועל ידי תפיסות תרבותיות המושרשות כה עמוק עד כי לרוב הינן סמויות מן העין. תופעת האונס נתפסת כתוצאה של יחסי ההיררכיה בין המינים, וככזו היא מסייעת בשימור אותה היררכיה ובהנצחתה. הביקורת הרדיקאלית כלפי מערכת הדינים אשר נועדה להסדיר עבירות מין הינה בדבר הקושי המהותי בהוכחת העבירה אשר מוביל להרשעה בשיעור נמוך מאד של עברייני מין. משום כך, המסר אשר מעבירה מערכת המשפט לציבור היא כי אונס הוא כלל אינו אסור, אלא רק דפוסים נדירים וספציפיים של אונס הם אסורים.
            בעבודה זו אבחן תמורות והתפתחויות בדיני עבירות המין באמצעות מאבקי עבר והווה, כאשר לשיטתי ישנו קשר הדוק בין מאבקים אלה כשמאבקי העבר יכולים ללמדנו דבר או שניים על מאבקים המתקיימים זה היום. קשת עבירות המין שתיסקר בעבודה היא רחבה, וכוללת הטרדות מיניות, מילוליות ואחרות, מעשים מגונים, מעשי סדום, אונס וגילוי עריות. מתוך עניין אישי והצורך לתחום עבודה זו בקווי מתאר, בחרתי להתמקד בהטרדות מיניות מהצד החמור פחות של המתרס ובאונס מהצד החמור יותר.
            בעבודה זו אתייחס לקורבנות העבירה בעיקר בלשון נקבה, ואילו לעברייני המין בלשון זכר. אין הדבר נועד לרמוז כי לא קיימים קורבנות עבירות מין שהם גברים וכי לא קיימות עברייניות מין שהן נשים. אלא, משום היותנו חיות בעולם פטריארכלי בו נשים נמצאות אינהרנטית במעמד נמוך משל גברים, ניתן להניח שנשים מאז ומעולם, אז והיום, נפלו ונופלות קורבן לאלימות מינית על ידי גברים, שתמיד היו בעמדות כוח ביחס לנשים ולפיכך מבצעים פשעי מין באופן תכוף יותר מנשים.
            בעבודה נסקרים תחילה מאבקי העבר, אשר רלוונטיים אף כיום יותר מתמיד, ולאחר מכן יסקרו מספר מאבקים עכשוויים תוך ניסיון להציע דרכי פעולה ופתרונות, בהתבסס על מאבקי העבר. אבקש לבחון מאבקים אלה תחת מבנה מסגרת של מודל ה- Naming, Blaming, Claiming האלמותי שפיתחו פלסטינר (Felsiner), אייבל (Abel) וסראט (Sarat), אשר מגדיר שלושה שלבים בהתפתחותם של מאבקים משפטיים: מתן שם, הטלת אשם, דרישה לסעד.             במסגרת מאבקי ה-Naming, אבחן את תופעת ההטרדות המיניות, אשר הייתה קיימת משחר ההיסטוריה ורק בשנות ה-80 המאוחרות של המאה הקודמת ניתן לה שמה. עוד אסקור את עבירת האונס, ואת המקרים הרחוקים יותר מה"אונס הקלאסי" אשר הוכנסו תחת השם 'אונס; במסגרת מאבקי ה-Blaming, אבחן מקרים בהם האנס או המטריד הם לא האשמים הבלעדיים. כך, אדון באחריות מקום העבודה בהטרדות מיניות שהתרחשו במסגרת העבודה, אדון במקרים בהם אין אשם על אף אחד מהצדדים באמצעות מקרה האישה מקריית גת, אדון במקרים בהם יש לפושע שותפים לעבירה אשר ייחשבו לעברייני מין אף מבלי לנגוע בקורבן; במסגרת מאבקי ה-Claiming אדון בקשיים שבביצוע Claiming באמצעות ההליך הפלילי ומשום כך בתופעת הנהירה לכיוון דיני הנזיקין והיכולת של אלה האחרונים להעצים את הקורבן.
            לאחר סקירת מאבקי העבר, אשר רלוונטיים יותר מתמיד אף היום, אפנה לסקירה של שלושה מאבקים עכשוויים. הראשון, מאבק ה-Victim-Blaming, אשר עוסק במיגור מקרי האשמת קורבן בכל שלבי ההליך המשפטי, החל מהמשטרה, דרך הפרקליטות וכלה בבית המשפט; השני, מאבק ה-Training, העוסק בחוסר המוכנות של כלל הגורמים לטיפול אפקטיבי ובטוח בקורבנות פשעי מין, ובמאבק להכשרת גורמים אלה כראוי; השלישי, מאבק ה-Framing, העוסק בתופעה המדאיגה של סגירת מרבית תיקי עבירות המין מבלי להבשילם לכדי כתבי אישום, בפרט משום עילת חוסר עניין לציבור.