אתגור הליטיגציה העוסקת במעצר מנהלי, לקראת עידן חדש

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2015
מספר מילים 2044
מספר מקורות 46

תקציר העבודה

המסגרת המשפטית שעל בסיסה מתבצעים מעצרים מנהליים בגדה המערבית מתבססת בעיקר על סעיפים 284-294 לצו בדבר הוראות ביטחון. הצו מעניק סמכות למפקד הצבאי להורות על מעצרו של אדם אשר מטעמי ביטחון האזור או ביטחון הציבור מחויב מעצרו. עצור מנהלי נתון לביקורת שיפוטית של בית המשפט הצבאי בתוך שמונה ימים ממועד המעצר. שופט צבאי רשאי לבטל את צו המעצר לו נכח כי אין לכך כל הצדקה ביטחונית או שהצו הוצא בחוסר תום לב. במקרים נדירים מוחזקים תושבי השטחים במעצר מנהלי מכוח חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים). המשפט הבינלאומי אינו שולל באופן מובהק את הפרקטיקה של מעצרים מנהליים, אלא מבקש לקבוע כללים נוקשים לאופן הפעלתם. סעיף 78 לאמנת ג'נבה הרביעית מאפשר מעצר של מוגנים מטעמי ביטחון רק בשל “Imperative reasons of scrutiny”. עם זאת, פרשנות הצלב האדום קובעת כי מדובר בהיתר חריג שאין להפעיל באופן נרחב, וכי מעצר מנהלי צריך להיות צופה פני עתיד ולא תחליף לענישה בגין מעשה פלילי. כמו כן, סעיף 49 לאמנת ג'נבה הרביעית אוסר על העברת מוגנים מחוץ לגבולות השטח הכבוש, אך למעט מחנה עופר כלל מתקני הכליאה המאכלסים עצירים מנהליים נמצאים בשטחי ישראל.
בבחינת הטענות המשפטיות שניתן להעלות כנגד הפרקטיקה, ניתן להבחין בין שני סוגים של טענות: הסוג הראשון מבקש לאתגר עקרונית את פרקטיקת המעצר המנהלי לצורך צמצום היקפה. טענות מסוג זה ניתן למצוא הן בעתירות פרטניות והן בעתירות כלליות, והן מתבססות על המשפט הבינלאומי ושיח הזכויות בעיקרן. הסוג השני מבקש למצוא פגמים במעצר מנהלי קונקרטי ולפסול אותו מבלי לערער את הלגיטימציה שבפרקטיקת המעצרים המנהליים. אני מוצאת כי יש טעם בשני סוגי הטענות, שכן עתירות פרטניות נוטות לקבל תשומת לב שיפוטית גבוהה יותר מעתירות כלליות, אשר אינן מצליחות לטעון לפסלות הפרקטיקה עצמה אלא מנסות לאתגר מאפיינים מסוימים בשיטת המעצר המנהלי הישראלית כגון תנאי העצירים או מקום כליאתם. לכן, גם אם אידיאולוגית אנו מבקשים לבטל את הפרקטיקה הפסולה, יש טעם של ממש בלאתגר מעצרים מנהליים קונקרטיים בתקווה כי תתגבש הלכה תקדימית של ביקורת שיפוטית חזקה על מעצרים מנהליים. דילמה מסוג זה מזכירה את דילמת "בית המשפט של הכובש" ומעלה שאלות דומות בכל הנוגע לניסיון סיום הכיבוש באמצעות פניה לבית המשפט של הכובש, אשר לעיתים נראה כי רק מעניקה לגיטימציה לכיבוש. במסגרת עבודה זו אבחן אף עתירות קונקרטיות שמבקשות לבטל מעצר מנהלי ספציפי וזאת לצורך מיפוי הטענות השונות המבקשות לאתגר פרקטיקה זו באופן נרחב יותר, אשר בתורו יבקש לשרטט תמונת מצב מפורטת יותר ממנה ניתן יהיה ללמוד ולהחכים בכל הנוגע לאסטרטגיה אופטימאלית שתוביל להפסקה או צמצום של הפרקטיקה.