מדובר בסמינר בדיני סחר בינלאומי בנושא סיכול/כוח עליון שזכה לציון מושלם! הסמינר עוסק בהשוואה בין דיני הסיכול בחוק החוזים הישראלי ובין אמנת האומות המאוחדות למכר טובין בינלאומי (אמנת וינה), ניתוח שתי הדינים ומסקנות.
בית הספר למנהל עסקים – תואר שני סמינר בסוגיות בסחר בינלאומי , סמסטר ב' תשע"ב השוואה בין דיני הסיכול בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ובין אמנת האו"ם למכר טובין בינלאומי (אמנת וינה), ניתוח הדינים  הסמינר : מגישי העבודה תוכן עניינים

1 מבוא

6 – 2
כמה מילים על אמנת וינה, הצגתה ותכליתה
8 -7
כמה מילים על גישת המשפט העברי לדיני הסיכול
1 0 -9
ניתוח מקיף של סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), בראי הפסיקה והספרות המשפטית                      23 – 11
ניתוח מקיף של סעיף 79 לחוק המכר (מכר טובין בין-לאומי) בראי הפסיקה והספרות המשפטית
3 4 – 24
השוואה בין סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) לסעיף 79 לחוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), מסקנות וביקורת
4 1 – 35
סיכום, מסקנות וביקורת
4 6- 42
נספח א'
4 7
נספח ב'
4 8
רשימה ביבליוגרפית 53 – 49
מבוא :
נתחיל ב"סיפור" עובדתי פשוט ושגרתי מעולם הסחר הבינלאומי, אשר כמותו מתרחשים מאות אם לא אלפי אירועים ביום. לצורך סיפורנו, יצרן יפני ותיק וידוע, בעל מוניטין רב מזה שנים, התחייב בחוזה מיום משפטים.2.11 מול לקוח ישראלי לייצר, להוביל ולספק לו 10,000 זוגות נעליים בתוך 30 ימים, דהיינו עד ליום משפטים.3.11. הצדדים קבעו שעל החוזה תחול אמנת וינה, אך לא קבעו בחוזה ביניהם הסדר מפורש בנוגע לעיכובים שיכולים לחול בקשר למועד אספקת הנעליים, שכן הלקוח הישראלי התקשר עם היצרן היפני בעקבות המלצות חמות שקיבל עליו, בין היתר בעקבות כך שליצרן היפני "יצא" מוניטין של ספק שמדקדק בלוח הזמנים ועומד תמיד במועדים הספציפיים שהתחייב לספק את מוצריו.
הלקוח הישראלי ודאי סבר לעצמו טרם חתימת החוזה כי "מה כבר יכול להיות", שהרי היצרן היפני מאז ומעולם סיפק את הסחורה במועדים שלהם התחייב. והנה, בתאריך
1 1.3.11 רעש אדמה אדיר היכה את מדינת יפן, גל "צונאמי" הכה בעוצמה גדולה את כל הנקרה בדרכו והסתיים, בין היתר, בתוצאה טראגית של אלפי הרוגים ביפן. אין מחלוקת על כך שאיש, בטח לא היצרן היפני ו/או הלקוח הישראלי, לא יכול היה לצפות מראש את האירוע הנורא מכל. בנסיבות העניין, היצרן היפני, על אף שעשה את כל המאמצים הסבירים מצדו (כך לפחות הוא טען בפני הישראלי), לא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו ולא הצליח לספק ללקוח הישראלי את זוגות הנעליים במועד שהובטח. היצרן הישראלי החליט להגיש תביעה כנגד היצרן היפני בבית משפט ישראלי בגין נזקים נטענים שנגרמו לו. מה יהיה  הדין? כיצד יפסוק בית המשפט בעניין? האם טענה בדבר "צונאמי" יכולה להוות בנסיבות עניין טענת הגנה או פטור ליצרן היפני? האם פסיקת בית המשפט בישראל בכלל תלויה בשאלה האם יפן (כמו ישראל) הצטרפה ואשררה בחקיקה היפנית את אמנת האומות המאוחדות בדבר חוזים למכר טובין בינלאומי (להלן: "אמנת וינה")? האם על הלקוח הישראלי, טרם הגשת תביעתו, לבדוק האם יפן חברה באמנת וינה, ובמידה וזו לא חברה באמנת וינה, האם עליו לשקול האם להגיש את תביעתו בישראל או בערכאה אחרת? ואם אכן נקבל תוצאה שונה בכל ערכאה וערכאה, האם יש הצדקה להטיל סטנדרטים משפטיים שונים רק משום שמדובר בערכאות שונות?
ואם נשנה לרגע עובדה  בסיפור המעשה, ולתמונה ייכנס ספק משנה (sub-contractor) של היצרן היפני, אשר התחייב בפני היצרן היפני ליצר
1 ,000 זוגות נעליים ולספק אותם לאחרון עד מועד x, אך לא עמד בכך?
האם במקרה כזה נטיל את האחריות על היצרן או שמא על ספק המשנה, שהרי לכאורה המוכר היפני אינו אשם?