תולדות הג'אז

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 13
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
ציון 92
שנת הגשה 2015
מספר מילים 1808
מספר מקורות 1

תקציר העבודה

ממ"ן 13
תאריך: 9/1/2015 שאלה 1:
הביבופ (Bebop) הינו ז'אנר מרכזי בג'אז, שהיווה פריצת דרך של ממש בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20. מוזיקת ביבופ מטבעה לא התאימה לשמש כחומר ליווי סטנדרטי לרחבת הריקודים, והייתה צריכה את נתח הבמה שלה, וקהל קשוב.
מבחינת התפתחות הג'אז, הביבופ היווה נקודת מפנה חשובה במוזיקה; לא עוד יהיה הג'אז מוזיקת ליווי לסרטים, במות ומחזות זמר: מעתה והלאה הביבופ ישמש כמוזיקה מורכבת ונגניה לא ייקחו חלק בפונקציה בידורית, אלא יהיו חלק ממגמת עליה של שכלול המוזיקה, עד כדי טיפוס הג'אז למעמד ממשי של אומנות. ניתן לומר כי הסגנון היווה מהפיכה, שקרתה תוך התקדמות והשתכללות מכל הבחינות של הג'אז המוקדם. לא מדובר רק בהתקדמות מוזיקלית, אלא גם פסיכולוגית, תפיסתית וגזענית. באותה מידה בה ניתן לראות בביבופ מהפיכה, קשה לסתור  את העובדה כי מוזיקה אינה נוצרת 'יש מאין', וככל הנראה מתבססת על השלב הקודם לה בסולם הכרונולוגי של המוזיקה: הבלוז, הסווינג והדיקסילנד. הביבופ הינו פשוט שכלול מוצלח של כל הסגנונות הקודמים לו, אשר מה שיצר אותו הייתה תערובת של כל אלה. כל זה ניתן להוכחה פשוטה ביותר: הרי …
שאלה 2
א) כדי להפנים את השינוי ההרמוני שחל עם התפתחות הביבופ, נצטרך ראשית להיזכר במבנה הבלוז הקלאסי.
לפי מבנה זה של 12 תיבות- ישנן שתי שורות הזהות אחת לשנייה מבחינה מבנית ורעיונית, ושורה שלישית בה חל פיתוח/שינוי.
כמו כל שינוי מוזיקלי נרחב, הפיתוח חייב להיות הדרגתי, וכך היה; צ'ארלי פרקר החל להוסיף להרמוניה ביצירתו "Now's the Time" את הדרגה השנייה של הסולם (IIm7) בנוסף לדרגות הראשונה והחמישית, שהיו בשימוש הבלוז הקלאסי עד כה.
מהלך זה, הנקרא בשם IIm7-V7-I החל להיכנס לשימוש נרחב בג'אז בעקבות ההרמוניה ביצירתו של גרשווין (I Got Rhythm).
ביצירותיו "Billie's Bounce" ו- "Blues For Alice" נראה כיצד פרקר מתחיל לבצע הפרדה הדרגתית בין הבלוז הישן לביבופ המתאים לתקופתו שלו. ההפרדה מתחילה בעיקר מההרמוניה, שנהיית עמוסה יותר ויותר עם התפתחות הסגנון. בזכות הופעה רבה של מהלך ה-II-V-I  ושימוש בשיטת ה"Turn Around" ניתן ליצור צפיפות בהרמוניה שמטשטשת …
שאלה 3
א) נגן החצוצרה והמלחין מיילס דיוויס (1926-1991) היה מבין התורמים ללידת הז'אנר "Cool Jazz" אם לא מהחשובים ביניהם. הקול, כשמו הוא, אשר הגיע ממש לאחר תום מלחמת העולם השנייה, מתאר וריאציית ג'אז נינוחה ביותר , השומרת על מנעד דינמי שקט יותר, אופי קצבי רגוע יותר, ואף שימוש בקונטרפונקט וכלים השאולים מהתחום הקלאסי. סגנון הקול ג'אז שומר על צניעות, ונגינה פחות אינטנסיבית מנגינת הביבופ על אף מרכיביהם הדומים הרבים. וזאת במפתיע, כיוון שלעיתים רבות נוגן הקול ג'אז ע"י נגני כלי נשיפה רבים, אך אלו שמרו על עוצמה מתונה ואיפוק, תוך נגינת תופים במברשות כך שנוצר סאונד כללי חלק וזורם.
תחילת מהפיכת ה-Cool, קרתה בדירתו של הנגן גיל אוונס, ששכנה סמוך רחוב 52. באמצע שנות ה-40 עבר דייוויס לניו יורק והיווה מעין שוליה לנגן צ'ארלי פרקר, אך לאחר מחלוקת בין השניים עזב אותו דייויס וזה פיתח סגנון שונה ואף מנוגד לזה של פרקר. בדירתו של אוונס עבדו השניים יחד עם נגנים נוספים לפיתוח קטעים בעלי צבע חדש וצפוף פחות מן הביבופ שהציף את הרחוב הסמוך.
מתוקף היותו של דיוויס כריזמטי ובעל חזון לגבי ההרכב, תפס את המושכות לידיו (בהסכמתו של שותפו גיל אוונס) והפך למוביל ההרכב. לאחר זמן לא רב החל בחיפושים אחר נגן סקסופון נוסף, ובזכות המלצתו של מליגן בחר בנגן לי קוניץ, על פני סוני סטיט שהיווה האופציה הראשונה. החלטה זו של ההרכב נבעה מהרצון לשמור על אופי ביבופ מצומצם ככל הניתן, שיתחיל מבחירת נגנים הפחות מחוברים לז'אנר זה, כדוגמת קוניץ. עבודה זאת בין הנגנים יצרה שיתוף מוזיקלי מיוחד שהוביל ליצירה של האלבום החקוק בספרים כמוביל הקול ג'אז, שנקרא "Birth of the Cool" (1957) והוקלט ע"י התשיעייה של דייויס. שאיפתו של דייויס לגבי התשיעייה הייתה, לפי דבריו, להגיע לכך שתישמע "כמו קולות של בני אדם שרים". ואכן כך, אפילו בקטעים כמו "Jeru" ו- "Boplicity" שהראו דמיון רב לביבופ, הצליחו להעביר דרכם את גוון הקול ג'אז תוך הנגינה הרכה והשקטה, שימוש בריפים מלווים של הכלים ברקע לאלתור, נגינת שמיניות שוות ולא סווינג- כל אלו יצרו את התמונה –