דמוקרטיות ודיקטטורות פוליטיקה השוואתית (ציון 87 + הערות מנחה)

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 12
מקצוע
קורס
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2015
מספר מילים 2324

תקציר העבודה

ממ"ן 12- פוליטיקה השוואתית:
שאלה 1:
א.      נכון- פעם התקשורת הייתה פוליטית יותר ופחות מוסרית פחות מוסרית?, ובעצם הייתה הטלוויזיה מאד תקשורתית וכולם היו צופים אותו ערוץ ובאותה שידור ציבורי. במאה החדשה יש פיצול הצבעה והדבר מביא לירידה בהתפתחות בפוליטיקה העולמית. 9 נקודות ב.      לא נכון- בדמוקרטיות לא ליברליות השליטה באמצעי התקשורת הרבה פחות רחבה מאשר במדינות אוטוריטריות. אזרחים מודעים כיום למגוון גדול יותר ולעוצמה רבה יותר של ערוצים הפועלים במגזר שנהיה זה לא כבר תחרותי. העיתונות במיוחד נהנית לעתים קרובות ממידה רבה של חופש, ונותנת במה לדיון בקרב האליטה. דיון החשוב אולי אפילו לשליטים. דווקא במדינות לא ליברליות התקשורת נותנת במה למדינות אוטוריטריות. 9
נקודות ג.        לא נכון- קללת המשאבים מספקת עוד היבט של הישגים באותן מדינות "שבורכו" במשאבים טבעיים. מדינות עשירות במשאבים כמו נפט יורדות בהישגיהן על מדינות מתפתחות אחרות, ושיעורי הצמיחה הכלכלית שהן משיגות נמוכים יותר. ברוב מדינות המזרח התיכון, העושר הטבעי השופע שלהן פעל כדחף לצמיחה מתמשכת. המדינות נסמכות על אותם משאבים ולכן הן משיגות כלכלה נמוכה יותר. 9 נקודות ד.      נכון- לדמוקרטיות ליברליות לא היה מונופול על תנועות חברתיות. הן היו למאפיין בולט במשטרים אוטוריטריים רבים.
גם במשטרים אוטוריטריים מתפתחות תנועות אוטוריטריות שאלה 2:
א.      קווי השוני והדמיון בין מאפייני התקשורת בדמוקרטיה לא ליברלית לבין מאפייני התקשורת במשטרים אוטוריטריים- קריטריון דמוקרטיה לא ליברלית משטרים אוטוריטריים שליטה על אמצעי תקשורת למרות היותה "תצורה" של דמוקרטיה, היא מעולה לא הייתה פתוחה לביקורת על השלטון והמדינה ולכן אין מסורת והרגל בקרב הציבור "להזדקק" לכך. ישנו גם ציבור המעוניין באופי המוגבל של אמצעי התקשורת מתוך חשש בפגיעה ביציבות הלאומית.
בשל כך יכולים נשיאים חזקים להשיג שליטה מספקת בלי להזדקק לצנזורה והגבלות מפורשות על אמצעי התקשורת האוטוריטה פועל במספר ערוצים כדי להגביל את אמצעי התקשורת:
המדינה מכריזה על מצב חירום כדי להגביל את השימוש להפסיק כליל שימוש חופשי באמצעי תקשורת, התנאית הוצאות לאור ועיתונים עם רשיון מטעם השלטון, הטלת מיסים כבדים על ציוד דפוס וציוד נוסף שמשמש אנשי תקשורת למינהם, כדי להקשות את השימוש בה, הפקדת ערבויות לפני הוצאות לאור חדשות, הגבלת נגישות הציבור לעיתונאיים ונייר עיתון. איום באובדן פרסום ממשלתי, חוקי לשון הרע רחבי היקף.