תקציר בעבודה זו מוצגת ההתמודדות של מערכת החינוך בישראל בזיקה לתופעת האלימות בבתי הספר. מדינת ישראל עברה שינוי מהותי ביחס לתפיסתה את תופעת האלימות בחינוך בכלל ובבתי הספר בפרט. השלב ראשון – שלב ה-"אין בעיה"  מאפיין את שנות השבעים-שמונים, אז החלו אמצעי התקשורת לדווח על מקרי אלימות קשים שהתרחשו בין כותלי בתי הספר, המחקר אישש זאת. עם זאת, התופעה לא הצליחה לחדור מבעד למחסום הפוליטי, החברתי והחינוכי, בשלב שני – שנות התשעים -חדרה התופעה לזירה החינוכית, משרד החינוך הכיר בקיומה של התופעה ועודד הפעלה של עשרות פרויקטים נקודתיים ותכניות מדף, שנועדו להביא לשיפור מהיר ולהעיד על עשייה, בשלב השלישי – העשור האחרון – הגישה המערכתית מתבססת, ומשרד החינוך דואג לעיצוב וליישום של מדיניות המושתתת על המלצות ועדת וילנאי, על ממצאים מסקרי ניטור רחבי היקף ועל ידע מצטבר מהארץ ומהעולם, בתי הספר אמורים "לתפור חליפה" ייחודית בהלימה למאפייניהם על מנת לקדם אקלים חינוכי מיטבי בכלל וטיפול בתלמידים בסיכון גבוה בפרט, גם אם סקרים עדכניים מצביעים על ירידה מתונה ברמת האלימות בקרב בני הנוער בישראל. קיימת בשלב זה ההכרה כי מדובר בבעיה חברתית חמורה ומורכבת, ולשם הפחתתה נדרש שיתוף פעולה מערכתי רב-תחומי, עקבי ויעיל.
כאשר קיימת הכרה בחומרת הבעיה ובה בעת ההבנה כי תהליך השיפור הוא מורכב וקשה, יש לייחל כי לא תחול התקהות בעוצמת ההתמודדות של מערכת החינוך, וכי זרעי העשייה המערכתית ירבו, ומערכת החינוך תמשיך, תתמיד ותשקיע משאבים ומאמצים נוספים לשם הפחתת רמת האלימות בבתי הספר, גם אם תהליך השיפור אטי ומייגע. שאלת המחקר של העבודה היא מהו היקף תופעת האלימות במדינת ישראל, מהם הגורמים להסלמת האלימות ומהי מדיניות משרד החינוך בכל בנוגע להתמודדות עם תופעת האלימות.
מטרת העבודה היא לעורר מודעות בקרב הציבור לבעיית האלימות ולעורר את נכונותו בסיוע ותמיכה בפעילויות ברמת הקהילה המנסות לטפל בבעיית האלימות. אומנם הצוות החינוכי, שאליו בעיקר מופנית עבודה זו מודע יותר להיקף האלימות, אך עדיין יש לעורר את תשומת ליבו להיקף התופעה ברמת הכלל, שכן ההיחשפות היא יותר ברמת הפרט – בית הספר בו מלמד המורה ורמת האלימות בו.
בתקופה האחרונה החברה הישראלית עומדת משתאה וחרדה בפני מה שנראה כסדרה של מעשי אלימות חסרי סיבה. התחושה בציבור היא שהאלימות גואה ומגיעה לממדים בלתי מוכרים. דאגה מיוחדת מעוררים מעשי אלימות של בני נוער, ובעיקר אלימות בין כותלי בתי הספר. גם תלמידים שאינם נפגעים ישירות מאלימות ניזוקים מהחשיפה היום-יומית לתרבות האלימה שבה הם מצויים. הפחדים וחוסר הביטחון שלהם בבית הספר עלולים לפגוע בתחושת השייכות ובביצוע המשימות הלימודיות ולהגביר את התפתחותן של בעיות רגשיות, פיזיות, פסיכולוגיות ואקדמיות. ישראל, לפי מבחני טימס, עומדת במקום ה-8  בדירוג ברמת אלימות גבוהה.
בעשור האחרון יש כלים כדי לבחון בצורה אמפירית ומפורטת את השאלות הנוגעות למאפייני תופעות האלימות בבתי הספר ולמידה שבה שכיחות התופעה עולה עם השנים. המחקרים הארציים המייצגים הנערכים אחת לכמה שנים על ידי הראל ועמיתיו ועל ידי בנבנישתי ועמיתיו מאפשרים לקבל תמונה מפורטת של תופעות האלימות השונות והשתנותן לאורך השנים. שנות האלפיים מהוות את השלב השלישי בתהליך שבו האלימות בקרב בני הנוער בכלל ובבתי הספר בפרט הופכת מ"אין בעיה" ל"בעיה חברתית" המצויה בעין הסערה, שטיפול בה אינו כרוך בתגובה בלבד, אלא בעיצוב מדיניות סדורה ומקיפה. שוררת הסכמה ציבורית-מקצועית כי קיימת "בעיה חברתית" שיש להתמודד עמה באופן יזום. בשלב זה על בסיס הידע, המידע וההתנסויות שנצברו בעולם ובארץ, מתעצבת מדיניות ואף נבנים מנגנוני הערכה לבחינת יעילות המדיניות, ביצועה ותוצאותיה. נעשה מאמץ על ידי משרד החינוך לגייס את מרב הגופים שיש להם נגיעה לבעיית האלימות, בין אם ישירות ובין אם בעקיפין, להתמודדות רב-מערכתית עם הבעיה. המכוונות היא ליצירת פתרון שאינו מזדמן או קצר מועד אלא כזה המחויב למדיניות ברורה, מחייב לתהליך ארוך טווח ולמבחן המציאות.
הנהלת המשרד לקידום אקלים חינוכי מיטבי בבית הספר מייחסת חשיבות רבה ליצירת סביבה לימודית לא אלימה, בטוחה ומיטבית להתפתחותם של התלמידים. נעשים ניסיונות ליישם ולהטמיע את התפיסה, כי רק באמצעות שיתופי פעולה בין גורמים ממשלתיים, עירוניים וציבוריים יהיה אפשר להפחית במידה ניכרת ולאורך זמן את האלימות בקרב בני הנוער.
תוכן עניינים
מבוא. 3
תקציר. 5
פרק ראשון: היקף תופעת האלימות בישראל בעשור האחרון 7
1 . התפתחות בעיית האלימות. 7
2 . מקומה של מדינת ישראל בשיעור האלימות. 8
3 . מאפייניה של תופעת האלימות במערכת החינוך בישראל. 10 פרק שני: הגורמים להסלמת האלימות במדינת ישראל. 13
1 . הגורמים להתפרצויות אלימות בקרב ילדים.. 13
2 . הגורמים להסלמת האלימות במסגרת בית הספר. 17
פרק שלישי: התמודדות משרד החינוך בעשור האחרון עם תופעת האלימות. 24
1 . וועדת וילנאי 24
2 . עיצוב מדיניותו של משרד החינוך בעשור האחרון בזיקה לתופעת האלימות. 29
3 . קידום האקלים החינוכי מיטבי בבית הספר. 30
3 .1 שיקוף הבולטות לאקלים החינוכי-מיטבי המיוחס למשרד החינוך. 31
4 . התערבויות ברמת הקהילה. 33
5. בניית מערכת ניטור לבקרה על רמת האלימות. 35
סיכום.. 38
ביבליוגרפיה. 40