שאלה 1 א' סוג הז'אנר אותו כ"ץ ודיין מסקרים במאמרם הוא השידור החי הוא אירוע מדיה/תקשורת , מדובר  בשידור ישיר של ארוע ציבורי המתוכנן מראש ומכוסה בצורה נרחבת ומקיפה על ידי הטלוויזיה. מדובר באירועים גדולים מאוד הנחקקים בהסיטוריה וזכורים לכולנו. השידור החי גורם  להפרת שגרת היומיום והופכים את הציבור לקולקטיב אחיד בכל העולם, כולם כ" כפר גלובלי " שצופים באירוע בו זמנית ומתאחדים יחדיו.
מטרת השידור בסיקורם של כ"ץ ודיין היא להעביר את התחושה שהטלויזיה מספקת לצופים   תחליף לנוכחות באירוע עצמו כלומר החוויה  של "לא להיות שם", הטלויזיה בעצם  מגדירה לנו באופן מדוייק את האירוע ומאפייניו והופכת להיות השחקן הראשי באירוע.
כלומר המטרה לההעצים את כוחה של התקשורת כמבנה סדר יום ציבורי כ"ץ ודיין מבדילים בין שלושה סוגי אירועים. הראשון הוא מופע ראווה – באירוע זה הקהל הוא פסיבי צופה במקום במתרחש כמעין הצגה , השני הוא פסטיבל אשר באירוע זה הקהל הוא שותף מלא באירוע, ההבדלים בין שני הצדדים מטושטשים, אירוע זה מזמין תגובות מהקהל ומידה רבה אף תלוי בתגובות אלה.
השלישי הוא הטקס שבו ארוע המדיה הוא הטקס שמשלב את שני הקודמים ישנה אבחנה ברורה בין המבצעים והקהל בבית כאשר תגובת הקהל והנוכחות שלו ממלאים את הטקס בתוכן  הקהל בבית נהנה מגישה טובה יותר לאירוע מאשר הקהל שבאירוע עצמו- בא לידי ביטוי ע"י "אסטתיקה של פיצוי" והיא מושגת באמצעות מספר טקטיקות:
1.                        תיחום גבולות האירוע-  באופן זה, הטלוויזיה מסקרת אירועים שוליים שהם לא חלק מהסיפור המרכזי אך משמשים כמרכיבים היוצרים לכידות בהבנת הסיפור, הם בעצם מודבקים לאירוע המרכזי ומעבים אותו.
2.                        הבדלה בין קודש לחול- באופן זה ישנה אבחנה בין האירוע עצמו כאירוע חגיגי וחשוב לבין שגרת היומיום . הטלויזיה תוחמת את האירוע בזמן ובמקום ומארגנת את נסיבות הצפייה כך שהשידור החי של האירוע מקבל חשיבות עליונה. הטלויזיה עושה זאת בעזרת פרומואים והסדרת לו"ז שידורים שקודמים לשידור החי והקשורים אליו באופן ישיר (תיחום גבולות האירוע). בסוף האירוע הטלויזיה מסדירה לנו את היציאה ממנו  באופן שמפחית בהדרגה מהעוצמה שלו ומאפשר חזרה לשגרה דרך לוח התוכניות הרגיל.
יצירת תחושת חגיגיות הכשרת לבבות הצופים –השידור החי מלווה בקריינות, הקריינות באירועים-