ראשי פרקים מבוא
מוצאם של יהודי אתיופיה חיים דתיים באתיופיה ביתא ישראל המרת דת פרק שני הפלאשים סיבות התנצרות האופי העברי-מקראי של התרבות האתיופית הנוצרית  כינוייהם של המומרים דיון וסיכום ביבליוגרפיה מבוא
הודי אתיופיה היו מנותקים במשך אלפי שנים משאר אחיהם ברחבי תבל. ככל הנראה, הנתק החל כבר לאחר חורבן בית ראשון, בשנת 586 לפני הספירה (כלומר, לפני למעלה מ-
5 00 שנה). זאת, בהסתמך על כך שבני העדה כלל לא ידעו על חורבן בית שני וחורבן ירושלים בעקבות כישלון המרד הגדול ברומאים, בשנת 70 לספירה. אחת הראיות לכך היא העובדה, שבני קהילת ביתא ישראל לא חגגו את חג החנוכה, שנקבע לציון טיהור בית-המקדש ונס פך השמן, בימי החשמונאים. יש מספר גירסאות על תולדות יהודי אתיופיה. אחת מהן מבוססת על מסורת המקובלת על בני העדה, ולפיה, עם חורבן בית ראשון ירדו הגולים דרך מצריים לאתיופיה (היא כוש המקראית). יש הסבורים, כי היו אלה בני שבט יהודה, ואחרים טוענים שהיה זה שבט דן. לאחר חורבן בית ראשון, בני ישראל גלו לבבל למשך 70 שנה וחזרו משם לירושלים בהנהגתו של עזרא הסופר.
אך קבוצת הגולים שהרחיקו עד אזור אגם טאנה, שבצפון אתיופיה, לא נמנתה עם שבי ציון.
ניתן להניח כי הם התאקלמו במקום, והעדיפו להישאר.
המרת הדת לנוצרי הייתה אפשרות בפני יהודי אתיופיה להגיע לזכויות הנוצרים החיים שמה והפחית מהקונפליקטים עם השלטון , הרבה יהודים המירו את דתם אבל יהודים אלה לא קבלו את הזכויות שרצו , ולמרות זה הם לא חזרו לדת שלהם . העבודה הנוכחית תסקור את המרת דתם מכיוונים שונים .