מלחמה ואסטרטגיה ממ"ן
1 1
שאלה
1 הגישה המסורתית לביטחון- תפיסת עולם של הגישה המסורתית, המעמידה את המדינה כשחקן בלעדי ביחסים הבין לאומיים, גורסת כי בהעדר גורם גלובלי שיאכוף סדר עולמי ויפתור סכסוכים בינ"ל (קרי:
אנרכיה), לא יכול להתקיים ביטחון אוטומטי לכל מדינה בנפרד. מכאן שעל כל מדינה לדאוג לביטחונה באופן עצמאי. הגישה המסורתית בתפיסתה את מונח הביטחון כאיום צבאי בלבד על המדינה, ריבונותה וגבולותיה, מתרגמת מיד את ההיענות לאיום בהיבט  של התעצמות צבאית אינסטרומנטלית, עד לנטרולו של האיום והשבת הסטאטוס קוו, בבחינת היערכות לתרחיש החמור ביותר.
הגישה מזהה את האיום על ביטחון המדינה כמורכב מאלמנטים של התחזקות צבאית  וחימוש של מדינות במעגלי האיום הקרובים (מדינות שכנות) ורחוקים (מעצמות בעלות אינטרס באזור), אשר אינן שבעות רצון מהמצב הנוכחי, ושואפות לשנותו לטובתן במהלכים צבאיים. כמענה לאיום,  מחויבת המדינה להצטיידות נגדית וחיזוק מעמדה הצבאי . מעגל האיזון החוזר, יכול להתמצות בשני אופנים, האחד השגת עליונות ליצירת הרתעה, והשני בכריתת בריתות הגנה להגברת נפח הצטיידות קולקטיבי, המהווה גם הוא סוג של הרתעה.
לאור הנאמר לעיל, מחזקת התפיסה הגורסת כי המדינה היא האחראית הבלעדית לביצור ביטחונה, ריבונותה והספקת הביטחון הפיזי/צבאי  לאזרחיה. התרגום המידי של קביעה זו, מחייב את המדינה , ,לצאת למלחמה כאשר מתממש איום על ריבונותה, עצמאותה ושלמותה הטריטוריאלית וחתרנות בתוך גבולותיה . הגישה המרחיבה – תום המלחמה הקרה והאופוריה ששרה בתקופה זו, הביאו לריענון החשיבה לגבי תפיסת העולם המסורתית בתפקידה ויכולותיה של המדינה בנושאי ביטחון והקשריהם. הגישה הליברלית, אשר בבסיס רעיונות קיומה עומדים  הפרט והכלכלה החופשית, סתרה את הגישה המסורתית, –
שאלה
2 דיני הלחימה עלו וצמחו ממוסכמות מוסריות בבסיס הדתות המונותיאיסטיות ,אשר גרסו הגינות אנושית והגבלת שימוש בכוח בלתי מוגבל. הכוונה העיקרית הייתה למנוע סבל מיותר, וקובעו  ב"עיקרון הפרופורציונאליות". מתוך עקרון זה, עולה ההכוונה להגביל הרס וסבל  שאינם תורמים עוד להשגת מטרות הלחימה.  ההגבלה, גם אם הייתה נתונה לשיקולו הסובייקטיבי של הצבא בשטח, נפרסה גם לסוג הלחימה והכלים המותרים/אסורים לשימוש בה.  עם ההתקדמות הכרונולוגית, הפכו מגבלות ואיסורים נוהגים אלה, למקובעים באמנות והסכמים בינלאומיים . ישנם ארבעת עקרונות שמהם נגזרים דיני הלחימה :
עקרון הנחיצות הצבאית- עקרון זה קובע כי אין לפגוע באינטרסים מוגנים: חיי אדם, רכוש אדם, איכות הסביבה וכו'.. אלא אם כן דבר זה משרת צורך צבאי אשר על פי אמנה משנת
1 868, צורך צבאי מוגד כ" החלשת כוחו הצבאי של האוייב" , –