תוכן עניינים
1.            היסטוריה  3
2 … UNCLOS  -"חוק הים"  4
3 -. סוגיות משפטיות  5
4 … קביעת הגבול  6
5.         ישראל  7
6 … סכסוכים פתורים  8
7 -.. סכסוכים לא פתורים  12
8 .               ביבליוגרפיה  18

1 .     היסטוריה מים מכסים כ  משטח כדור הארץ ומהווים משאב חשוב מכדור הארץ. המים מכילים בתוכם אוצרות טבע, משמשים כנתיב תחבורה ועוד. במשך מאות שנים הסביבה הימית הייתה ללא חקיקה בנושאי דייג, שינוע סחורות וחיפוש משאבי טבע.
עם השנים ועם התגברות הסיכונים הביטחוניים המדינות חופיות התחילו לדאוג לאינטרסים הלאומיים כגון ביטחון, משאבי טבע, מסחר ועוד. היה צורך לחוקק חוקים על מנת לאפשר תנועה חופשית במים תוך כדי שמירה על האינטרסים הרבים של כל הנוגעים בדבר.
תחילת הסאגה המשפטית בנושאים אלה החלה באירופה במאה ה-17 על ידי משפטנים כמו הוגו גרוטיוס. גרוטיוס הכיר בעובדה שלמדינה (בזמנו היו כבר מדינות ורובן נשלטו ע"י מלכים) יש סמכויות על אזור ימי כל עוד הן יכולות לשלוט בו מהיבשה. הטווח שהוחלט היה 3 מייל מהחוף. טווח זה ידוע בשם "טווח התותח" שזה המרחק שאליו ירי התותחים היה מגיע.
ב 1799 הקונגרס בארצות הברית החליט שהגבול יהיה 12 מייל מהיבשה. גבול זה נקרא “customs waters” ולאחר מכן שונה ל“Contiguous Zone”  .
בשנים 1930, 1945 ו1953 נשיאי ארה"ב והקונגרס עיגנו וחיזקו בחוק את הריבונות על "מדף היבשת". הם הגדילו את הטווח של המים הטריטוריאליים לטובת אינטרסים  כלכליים כמו חיפוש וחקר משאבי טבע. בארץ הטווח שונה מ-3
ל-6
מייל בתקופת המנדט. בשנת 1990 ובהתאם להחלטת האו"ם משנת 1982 הכנסת קבעה גבול זה ל-12
מייל.
2.     UNCLOS  -"חוק הים" בשנת 1958 התקיימה הפגישה הראשונה של ועידת האו"ם  UNCLOS(United Nations Convention on the Law of the Sea) הועידה התכנסה בשנת 1982 ובה הוחלט ונחתם ע"י רוב המדינות המשתתפות שהגבול הימי יחולק ל-3 גבולות עיקריים:
·         מים ריבוניים/טריטוריאליים-Territorial waters- בתחום 0-12 מייל ימי מקו החוף.
האזור יהיה בריבונותה ובתחום שיפוטה של מדינה כולל המרחב האווירי שמעליו כאילו היה שטח יבשתי. החוק מאפשר למדינה לחוקק חוקים, לפקח על הנכנסים לתחום המים שלה אך גם מטילה על המדינה אחריות לגבי איכות המים והפגיעה בסביבה הימית אשר בריבונותה. החוק מאפשר לכל ספינה "תמימה" (ספינת סוחר או ספינת מלחמה) , לעבור במים הטריטוריאליים של כל מדינה בהרשאתה כמובן, מלבד בימי מלחמה.  בימי מלחמה המדינה רשאית להגביל שיוט במימיה הטריטוריאליים.
·         מים סמוכים/המשכיים- Contiguous zone – בתחום 0-24 מייל ימי מקו החוף.
למדינה זכות לפקח על זיהום הים, ביקורת כלכלית (מכס), בריאות, משאבים , הגירה ועוד. במידה והמרחק בין שתי מדינות גובלות לא מאפשר מרחב של 12 מייל לכל אחת מהן, כמו במפרצים, במייצרים ובתעלות- יקבעו ההסכמים בין המדינות את מיקום הגבול הימי.
·         מים כלכליים בלעדיים- EEZ (Exclusive economic zones) – בתחום 0-200 מייל ימי מקו החוף.
במים הכלכליים מותר למדינה לנצל בבלעדיות משאבי טבע מן החי (דגה) וגם כאלה שלא מן החי (נפט, גז, מינרלים) שקיימים בשטח התחום.
במקרים מסוימים הגבול נמשך עד למדף היבשתי שלחופי המדינה. למדינה יש ריבונות חלקית רק על המשאבים שמתחת לקרקעית. למדינה יש זכות לקדוח, לחקור, לבנות תשתיות בקרקעית. מנגד, פני הים נחשבים כ"מים בינלאומיים".