גטו ורשה רקע על הגטו- הקמה בוורשה, בירת פולין, הקימו הנאצים את הגטו הגדול ביותר באירופה אשר מנה בשיאו 450,000 איש. לפני המלחמה ישבו בוורשה 375,000 יהודים. 7
ב-1 בספטמבר 1939 הסתערו גייסותיה של גרמניה הנאצית על גבולה המערבי של פולין. כוחות ארטילריה ואוויר מוטטו את קווי ההגנה הפולנים אשר היו בעלי ציוד מיושן. תוך מספר ימים התפרסו הכוחות הגרמניים ממערב לנהר הבוג  המערבי, והתחילו להפציץ את ורשה מהאוויר.
ורשה התקשתה  לעמוד מול המצור שהושם עליה; לא היה בה מלאי אספקת מזון, ציוד ותרופות, וגם לא מקלטים לכל תושביה. למרות זאת החזיקה העיר, עם 300,000 היהודים שבה שהתגייסו להגנתה, שלושה שבועות עד שנפלה. ב-27 בספטמבר מחליט ראש העיר סטאז'ינסקי על כניעת העיר. ב-2 באוקטובר נערך מצעד ניצחון  של הצבא הגרמני אל תוך העיר. יומיים אחרי שנכבשה העיר פקדו שלטונות הכיבוש על הקמת מועצה יהודית. אותה מועצה, ה"יודנראט", קיבלה הודעה כי תפקידה הוא להוציא לפועל את כל ההוראות והפקודות של שלטונות הצבא בעיר. היודנראט לא היה למעשה גוף המייצג את היהודים בפני הגרמנים, אלא הפך לגוף שתפקידו למלא את רצון הגרמנים ביחס אל היהודים. בהרכב הראשון נמנו ביודנראט גם אנשים שתפסו עמדות חשובות בקהילה לפני המלחמה, אבל מהרה עזבו אלה את החברות בו. בתחילה עסק היודנראט רק באספקת כוח עבודה לעבודות הכפייה. לאחר זמן נאנס לספק את היהודים שנשלחו להשמדה. לאחר כניעת פולין, סבלו יהודי ורשה מהתנכלויות אכזריות וגויסו לעבודות כפייה. שורה של צעדים בעלי צביון כלכלי גרמו לאובדן הפרנסה והיכולת לקיים את משפחתם. ב21 לספטמבר 1939, נשלחה אל ראשי האייזנגרופן, איגרת הבזק. האייזגרופן היו שם כולל למספר "קבוצות משימה", אשר שימשו גורם מרכזי בהשמדת יהודי אירופה בתקופת השואה והורכבו ממספר רב של יחידות חיסול. האיגרת נשלחה מראש המשרד הראשי לביטחון הרייך ריינהרד היידריך. באגרת כתב היידריך את ההוראות הראשונות בנושא יהודי פולין. בסעיפי האגרת צויינו הוראות לגבי העברת היהודים, מיון היהודים, העברת רכוש, הקמת מועצת זקנים וכו'. כמו כן ניתנו הוראות ליודנראט. 12
ב-4 בנובמבר העבירה המחלקה לעניינים
יהודיים בגסטאפו הוראה לכינוס היודנראט כי יש להקים "אזור מגורים ליהודים בעיר ורשה כאמצעי זהירות נגד מגפת הטיפוס". כ-100,000 פולנים פונו מן האזור ובמקומם הגיעו עוד יהודים. רבים מהבניינים נפגעו בהפצצות ולא היו ראויים למגורים ורבבות היו חסרי קורת גג. אלו נאלצו להשתכן בהריסות או בגינות ושטחים פתוחים. אולם השלטונות החלו להפקיע את השטחים הריקים והצפיפות – –