עבודה סמינריונית

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2015
מספר מילים 17032
מספר מקורות 22

תקציר העבודה

"לספר את הסיפור שלהן" ניצולות השואה בקולנוע הדוקומנטרי הישראלי עבודה סמינריונית במסגרת הקורס: ניצולי שואה בקולנוע הישראלי.
     תוכן העניינים:
פתח דבר מבוא
1.       תיעוד השואה במבט מגדרי
2 .       מפגשם של ניצולי השואה עם החברה הישראלית
3 .       הקולנוע הדוקומנטרי בישראל- סקירה היסטורית.
פרק ראשון: "אוי מאמא"
1 .       הממד הביוגרפי
1 .1               פירה כ"מתנגדת ברוחה"
1 .2               פירה ומגנה- אימהות ופליטות
1 .3               בין "הפגן" ל"עבד"
2 .       סולידריות בין נשים
3 .       העברה בין- דורית
3 .1               מהי העברה בין-דורית?
3.2               הדור השני
3 .3               הדור השלישי פרק שני: "מועדון בית הקברות"
1 .       המוות כחלק מהחיים
2 .       עיבוד הזיכרון והטראומה
3 .       אחיוּת (sisterhood ), אימהוּת ומשפחה.
4.       ייצוג ניצולות השואה בקולנוע העלילתי לעומת הקולנוע הדוקומנטרי פרק שלישי: "חנושק'ה.
1.       יומן מסע
1 .1    המסע הפיסי כמסע אל הזיכרון
1 .2    המסע התיאולוגי כמסע אל השכחה
2 .       הממד האוטוביוגרפי בקריאה מגדרית
2 .1    יומנה של נערה: בין אנה ליטווינסקה לאנה פראנק
2 .2    האם, הבת, ורוח הקודש
2 .3    החיפוש אחר דמות האב סיכום העבודה רשימת מקורות "לספר את הסיפור שלהן"
1 .       פתח דבר:
בעבודה זו אנסה להתחקות אחר ייצוג סיפור חייהן של נשים שחוו את השואה כשברקע הסיפור של אמי, חוה, ילידת גרמניה, שברחה עם משפחתה מאימת הנאצים ועלתה לארץ ב 1936. סיפור חייה הוא סיפור של פחד וגבורה, שבמרכזו עומדת סבתי  מרים דוד ז"ל, אשר בזכות תבונתה, תושייתה ואומץ ליבה, ניצלה משפחתה של אמי ועזבה את גרמניה ממש ברגע האחרון, לפני שהחלה להתממש הזוועה הגדולה. במשך שנים רבות סירבה אמי לחזור לגרמניה והצהירה שלא תדרוך לעולם על אדמת ארצם של הנאצים. בגיל משפטים יצאתי עם משלחת נוער לגרמניה ואירופה, במסגרת חילופי משלחות נוער וברית ערים תאומות גרמניה- ישראל. כחלק משהותנו שם, התארחנו אצל משפחות גרמניות שלימים התארחו גם אצלנו בארץ. המשפחה שהתארחתי אצלה הייתה מאזור זיגן וכאשר סיפרתי להם שאמי נולדה וגדלה עד גיל שש בקאסל, הם הציעו לקחת אותי לעיר הולדתה של אמי, במטרה לאתר את הבית בו גדלה. אמי שלחה לי את שם הרחוב וכל הפרטים שהיו בידיה, והמארחים שלי לקחו אותי במכוניתם לקאסל ,מרחק של 5 שעות נסיעה מביתם. לאחר מפגש עם אנשים מקומיים והצלבת מידע, מצאנו תוך זמן קצר את הרחוב ואת הבית בו גדלה אמי. ההתרגשות וחרדת הקודש שאפפה אותי היו גדולים: אני, כנערה בת משפטים עומדת על אותה האדמה, באותה החצר, ובאותו הבית שבו חיה אמי כילדה קטנה. איך היו חייה? מה היא חוותה וראתה? עד כמה הפחד מהנאצים ניהל את חייה ואת חיי משפחתה? ומה היא הבינה כילדה קטנה בתוך הסיטואציה המורכבת הזו? השאלות שהציפו אותי היו גדולות ועמוקות. חלק מהמראות התחברו לסיפורים ולזיכרונות של אמי, אך שאלות אחרות נותרו ללא מענה. למרות גילי הצעיר, הבנתי שאני מייצרת סגירת מעגל, ועושה שליחות חשובה עבור אמי. צילמתי את הבית והחצר מבחוץ ומבפנים, צילמתי את הרחוב ומקומות מרכזיים נוספים בעיר קאסל. המשפחה המארחת שלי הייתה נרגשת מהאפשרות של להיות חוט מקשר בין הדורות, מהאפשרות של להיות חלק מתיקון היסטורי בין עמים שחלקו את אחד הפרקים הכואבים ביותר בהיסטוריה. כשחזרתי לארץ, הבאתי לאמי את התמונות, שגרמו לה התרגשות רבה ופתחו סכר שהיה סגור שנים רבות. בעקבות המסע שלי אל שורשיה של אמי, החליטה אמי לנסוע לגרמניה ולבקר במחוזות ילדותה, ואכן עשתה זאת לאחר שנה או שנתיים. אמי לא מגדירה את עצמה כניצולת שואה שכן לשמחתה לא נאלצה להיות במחנות הריכוז וברחה בזמן. אך זיכרונות החיילים הנאצים הצועדים ברחובות, הפחד המהלך אימים, המהלכים של סבתי שלימדה את אמי ואחיה לנסוע לבד ברכבת למקרה וייאלצו לשרוד לבד בלי הוריהם, כל הסיפורים הללו ליוו אותי בילדותי וחקוקים על לוח ליבי. בימים אלה אני מסיימת את התואר הראשון שלי במדעי החברה והרוח כאשר תחום ההתמחות שלי הוא מגדר. "עדשות המגדר" דרכן למדתי להתבונן על החיים, הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי ויהוו עבורי כלי מרכזי לניתוח. בעבודה זו אנסה לבחון את השאלה: כיצד מיוצג סיפורן של ניצולות השואה בקולנוע הדוקומנטרי הישראלי העכשווי?
אנתח שלושה סרטים דוקומנטריים שנעשו ע"י יוצרות ישראליות, במרכזן דמותן של ניצולות שואה המספרות את סיפור חייהן, באמצעות ובלווי היוצרות: