תשובה לשאלה 2- ייצוגו של הצבר בז'אנר הלאומי- ההרואי וביקורת החניכה הצבאית הצברית בקולנוע האישי. מתוך גבעה 24 אינה עונה (תורולד דיקנסון, 1955) קטע: "ראשית סיפורו של דוד עמירם" (דקות 01:17:47- 01:21:27) ורובה חוליות (אילן מושינזון, 1979) קטע: "שיחתם של יוני ואמא" (דקות 17:37- 21:26).
סעיף א.
בתשובתי אסביר ואדגים כיצד מאופיין הצבר כגיבור הלאומי ההרואי בקטע מתוך הסרט גבעה 24 אינה עונה (תורולד דיקנסון, 1955).
ראשית, לקראת סוף הסרט, דוד עמירם מציג את שליטתו בשש שפות שונות (עברית, פולנית, רוסית, יידיש, ואנגלית). יכולת זו, לצד אזכור מוצא הוריו וסבתו מפולין, רוסיה וגרמניה, ממקמת אותו כדמות המאחדת ומייצגת את קיבוץ הגלויות. הוא סמל ל"עם חדש" שהתגבש בארץ ישראל מתוך שפות ותרבויות שונות, המאחדות את המורשת היהודית-אירופית והמזרחית (באמצעות דמות אסתר הדסי בהמשך הסרט ממוצא תימני). ב1:17:57 הצהרתו "נולדתי בישראל" מבססת את זהותו כצבר, יליד הארץ, שורשי וחף מ"הגלותיות". זוהי זהות חדשה, בניגוד לזהויות הגלותיות הקודמות, המעניקה לו תחושת שייכות טבעית למקום…..בנוסף, דמותו של דוד עמירם מייצגת את מיתוס "מגש הכסף", הרעיון שהצבר מוכן להקריב את חייו למען קיומה של מדינת ישראל. מותו (שמתברר בהמשך הסרט) והנפילה בקרב על הגבעה מסמלים את המחיר האישי הכבד שמשלמים הגיבורים למען התקוממות המדינה. המוזיקה המתוחה ותנועות המצלמה במדבר מדגישות את האווירה הדרמטית ואת הסכנה האורבת, מה שמחזק את ההיבט ההרואי של הקרבה זו.
סעיף ב.
בתשובתי אסביר ואדגים כיצד תורם ייצוגו של איציקל ניצול השואה בקטע להאדרתו של הצבר.
תחילה, הדמות של איציקל ניצול השואה בקטע אינה עומדת בפני עצמה, אלא משמשת בעיקר כלי דרמטי לחיזוק והאדרת דמותו של דוד עמירם, הצבר. באמצעות הניגוד בניהם, הסרט בונה את הצבר כגיבור האידיאלי, בעוד ניצול השואה מיוצג באופן שמדגיש את ה"גלותיות" שעליה הציונות מבקשת להתגבר…….. בניגוד לדוד שנולד בישראל, איציקל מייצג את ניצול השואה שזה עתה הגיע לארץ. אין לו את השורשיות המקומית, את ההבנה האינטואיטיבית של המציאות הביטחונית, ואת "רוח הלחימה" המאפיינת את הצבר. בכך הוא מסמל את היהודי הגלותי, החלש והחסר אונים, שנזקק למדינה ולצבר שיגנו עליו ויגאלו אותו מחולשות העבר. כמו כן, מותו של איציקל בסיום הקטע, כשהוא הראשון שנפגע מירי האויב, הוא סמלי….
סעיף ג.
בתשובתי אסביר ואדגים את ביקורת החניכה הצבאית הצברית שאותה ניתן לזהות בקטע מתוך הסרט רובה חוליות (אילן מושינזון, 1979).
תחילה, הקטע מתוך הסרט רובה חוליות, המתמקד בשיחתם של יוני ואימו (מ-17:37 עד 21:26), מהווה המחשה עמוקה ומורכבת לביקורת כלפי החניכה הצבאית הצברית, ולמעבר משיח קולקטיבי-ציוני לשיח אינדיבידואלי-אקזיסטנציאלי. הסרט מציג את ההשפעות הפסיכולוגיות של המיליטריזציה על ילדים ומבקר באופן נוקב את הפאתוס הלאומי…. ניתן לראות שהאם, לעומת זאת, מייצגת קול שונה, אנטי מלחמתי ואנטי-ציוני מובהק. היא דואגת לבנה, מתייחסת לפציעתו ונוגעת בפניו ברוך. היא מנסה לנתב את שיחתם לכיוונים אישיים יותר ("איך השתזפת! איזה צבע נהדר קיבלת. ממש גבר!") ומבטלת את הציונות הפומפוזית של יוני: "אנחנו נסתדר גם בלי הכתר הזה (הכותל המערבי)". היא מנסה ללא הצלחה להרחיק את יוני מהשיח המיליטריסטי: "המלחמה נגמרה. לנו טוב בירושלים", "כשבן-גוריון יותר חכם מנוח, נכון? אז תשמע מה שיש לו להגיד על השלום"….
סעיף ד. סעיף השוואה.
הקטעים מגבעה 24 אינה עונה ורובה חוליות מדגימים באופן מובהק את ההבדל העקרוני בייצוג ניצולי השואה בין הז'אנר הלאומי-ההרואי לבין הקולנוע האישי. בעוד הז'אנר הלאומי-הרואי מתמקד בהכלה ובהטמעת הניצול לתוך הנרטיב הציוני, הקולנוע האישי חושף את המורכבות, הטראומה והניכור של הניצולים, ומבקר את יחס החברה הצברית אליהם.
בגבעה 24 אינה עונה, ייצוג ניצול השואה, איציקל, הוא ייצוג סמלי וחד ממדי, המשרת את הנרטיב הלאומי. איציקל מוצג כטירון תמים, חסר ניסיון צבאי ואולי גם חסר הבנה בסיסית של המציאות הישראלית החדשה. הדיאלוגים שלו עם דוד, החייל הוותיק והסמכותי, מדגישים את תמימותו וחוסר התאמתו למציאות המלחמתית. כשהוא שואל "מה זה הסיור הזה? מה אנחנו עושים?", או "איך נדע שיצרנו קשר עם האויב?", הוא מציג חוסר ידע בסיסי, כמעט ילדותי…. לעומת זאת, ברובה חוליות, ייצוג ניצולת השואה, האם, הוא מורכב ועמוק הרבה יותר, והוא נעשה מפרספקטיבה אישית ופסיכולוגית. האם אינה מוצגת כקורבן פסיבי או כדמות שולית. היא נושאת עמה את טראומת העבר, והיא מנסה נואשות להגן על בנה, יוני, מפני סכנות המלחמה והאלימות. הדיאלוגים בינה לבין יוני חושפים את פחדיה, חרדותיה ותסכוליה. היא מבינה את השלכות המלחמה באופן שיוני, המושפע מהתעמולה ההרואית, אינו מסוגל להבין. כמו כן, תפקידה של האם הוא לשמש כקול המצפון, הקול האנושי והכואב, אל מול הנרטיב הלאומי המתלהם.
תשובה לשאלה 3- ייצוג סטריאוטיפי של האישה המזרחית בסרטי הבורקס והתכתבות ביקורתית עמו בסרטי המפנה הפוסטקולוניאלי. מתוך הסרטים: סאלח שבתי (אפרים קישון, 1964) קטע: "שיחה בצריף" (דקות 36:53-39:30) ולקחת לך אישה (רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ, 2004) תחילת סיקוונס "הכנת ארוחת הצהריים" (דקות 29:15-32:55).
סעיף א.
בתשובתי אסביר ואדגים את ייצוגה הסטריאוטיפי של האישה המזרחית בקטע מתוך סאלח שבתי (אפרים קישון, 1964).
תחילה, הקטע "שיחה בצריף" מציג תמונה קשה של חיי המעברה, ובה בעת מדגים ייצוג סטריאוטיפי של הנשים המזרחיות החיות בה. הנשים מוצגות בעיקר דרך תפקידיהן המסורתיים והמגדריים, וממעטות לסטות מהם. הן מופיעות כדמויות פסיביות, כנועות, וכאלה שאינן מחוברות לשיח הרחב יותר על מעמד ופוליטיקה חברתית, אלא רק לבעיות הבית והמשפחה….
סעיף ב.
לדעתי, ניתן בהחלט לזהות בייצוג האישה המזרחית בקטע מסאלח שבתי את סימן הריבוי האוריינטליסטי. מושג זה, כפי שנדון רבות בהקשר של ביקורת פוסטקולוניאלית ובפרט על ידי חוקרים כמו אדוארד סעיד, מתייחס לנטייה בייצוג המערבי להכליל ולצמצם את המורכבות של ה"אחר" המזרחי לכדי קבוצה הומוגנית ובעלת תכונות שטחיות וסטריאוטיפיות החוזרות על עצמן. במקום לראות פרטים ואינדיבידואלים, רואים מעין "טיפוס" שחוזר על עצמו פעמים רבות…. הן אינן מגוונות מבחינת תחומי עניין או השקפת עולם. כמו כן, הנשים מוצגות בעיקר דרך פועלן ותפקידן, ולא כדמויות בעלות עולם פנימי עשיר…. הנשים נותרות בתוך הצריף. הייצוג משדר מסר ריבוי נשים בעלות תכונות דומות מאוד. דואגות, מתלוננות על המצב, אבל חסרות אונים ולשינוי מעבר לשיח הביתי.
סעיף ג.
בתשובתי אסביר ואדגים את ייצוגה הסטריאוטיפי של האישה המזרחית בקטע מתוך ולקחת לך אישה (רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ, 2004).
תחילה, הקטע "הכנת ארוחת הצהריים" מתוך הסרט ולקחת לך אישה מציג תמונה מורכבת של משפחה של המשפחה המזרחית, ובה בעת, חושף אלמנטים של ייצוג סטריאוטיפי של נשים, ויויאן ואימו של אליהו בפרט, דרך תפקידיהן המגדריים, האינטראקציות שלהן, וההתייחסות אליהן מצד הדמויות הגבריות והחברה…. כמו כן, האמירה של גרטי "איזה מזל יש לך ויויאן. בעל שמבשל, לא כמו הקרוקודיל שלי רק אוכל" מעידה על ציפייה חברתית שגברים לא יבשלו. עצם המחמאה על אליהו שהוא מבשל, וההשוואה ל"קרוקודיל", מדגישה את חלוקת התפקידים המגדרית הנפוצה, שבה הבישול נתפס כנחלתן של נשים, וגבר המבשל הוא יוצא דופן וראוי לשבח. ויויאן מצטרפת למחמאות, אך אליהו מבטל אותן בפטרונות ("שטויות, זה כלום, זה רק לצוהריים, קישואים"), מה שמחזק את תפקידו ה"גברי ומבטל את מלאכת הבית.
סעיף ד.
תחילה, הקטעים מסאלח שבתי "שיחה בצריף" ומהסרט ולקחת לך אישה "הכנת ארוחת צוהריים" מציגים תמונות שונות, אך בעלות הקשרים משמעותיים, של חיי משפחות מזרחיות בישראל. השוואתם חושפת התפתחות בייצוג הקולנועי ומאפשרת ניסוח עמדה ביקורתית על מדיניות החברות הישראלית. בסאלח שבתי, המרחב המרכזי הוא הצריף במעברה, המתואר באופן ויזואלי קשה: חשוך, עם מעט רהיטים, נזילות מהגג וילדים מתגלגלים בלכלוך. זהו מרחב של עוני, חוסר יציבות ואומללות. כמו כן, הייצוג החזותי הקשה של הצריף מנוגד לנוף היפה של הקיבוץ המוצג מחוץ למעברה, ובכך מדגיש את המעברה כמקום-מעבר זמני, אך בעל תנאי מחיה מחפירים, המנתק את יושביו מהסביבה ומההוויה החלוצית…