המזרח התיכון בימנו - ממן 13 - ציון 85

ממן 13 –  המזרח התיכון בימנו שאלה 1
‏א. הגישה ההיסטוריוגרפיות כלפי המרד הגדול, נחלק ל-2 גישות עיקריות בין 2 קבוצות: הקבוצה הראשונה, אשר חוו את התקופה אף השתתפו באירועיה – ״בעלי הדבר״, אשר אליה משתייך חאג׳ אמין אל-חסיני, טוענת כי הפלסטינים פעלו בצורה טובה ככל האפשר אך הם התמודדו עם חוסר איזון מוחלט בהיותם נאבקים מול כוחות חזקים מהם – הבריטים, התנועה הציונית ואף עם ההנהגות של כמה מדינות ערביות שלחצו להפסיק את המרד….
ב. סיבות לכשלון הפלסטינים במלחמת 1948:
מאזן הכוחות בין הפלסטינים ליהודים לא היה שוויוני: בטענותיה של ההיסטוריונית ביאן נויהד אל-חות עולה כי אל כוחות הפלסטינים במלחמה הצטרפו מתנדבים רבים ממדניות ערביות, הם עזרו בגיוס כספים ונשק….
שאלה
2 א.       המלחמה הביאה הרס וחורבן על האוכלוסייה הפלסטינית. שטחים רבים נכבשו, כפרים נהרסו ורבים מבין התושבים הפכו לפליטים בארצות ערב השכנות. ירדן את שטחי הגדה המערבית ומצרים סיפחה את רצועת עזה.
למרות זאת, המנהיגים הפלסטינים פעלו להמשך קיום מאבק לאומי במישור הפנימי פלסטיני והמישור הערבי-אסלאמי… ממן 13
–  המזרח התיכון בימנו שאלה 1
‏א. הגישה ההיסטוריוגרפיות כלפי המרד הגדול, נחלק ל-2 גישות עיקריות בין 2 קבוצות: הקבוצה הראשונה, אשר חוו את התקופה אף השתתפו באירועיה – ״בעלי הדבר״, אשר אליה משתייך חאג׳ אמין אל-חסיני, טוענת כי הפלסטינים פעלו בצורה טובה ככל האפשר אך הם התמודדו עם חוסר איזון מוחלט בהיותם נאבקים מול כוחות חזקים מהם – הבריטים, התנועה הציונית ואף עם ההנהגות של כמה מדינות ערביות שלחצו להפסיק את המרד. אל-חסיני טען שיש להכיר בהצלחת הפלסטינים, הוא אמר שהם לא דוכאו או הוכרעו אלא לחמו במלחמת גרילה קשה ואף הצליחו להביא לפגיעה קשה באויביהם. הוא בחר להתעלם בניתוחו את המרד, מתפקודו האישי, מהחיסולים הפנימיים בתוך המחנה הפלסטיני, והתעלם מחוסר הבהירות והגמישות בעניין הגדרת המטרות והדרכים לביצוע המרד. אכרם זעיתר, ממנהיגי מפלגת ״העצמאות״ גם כן השתייך לקבוצה זו, הוא פיאר בגישתו את תפקוד העם הפלסטיני במרד אך בשונה מהמפתי, התייחס לחוסר הצלחתה של ההנהגה הפוליטית העליונה (המפתי) להשקיט את מתנגדי המרד ולמנוע מצב של חיסולים פנימיים. בניסון זה ניסה לטהר את חברי מפלגתו ואת עצמו מהאחריות לכשלונות המרד. הקבוצה השניה מכילה היסטוריונים מקצועיים או אנשי שמאל ביקורתיים. אלו ציינו ושיבחו את העם הפלסטיני, את הקרבתו ותפקודו במרד אך ביקרו בחריפות את תפקוד ההנהגה. ההנהגה בעיניהם התאפיינה בצרות אופקים ושאפתנות אישית.
השוני בין הגישות נובע מתוך נקודת מבטם ומתוך האינטרס של הקבוצה המבקרת: גישתם של ״בעלי הדבר״ יש בה נסיון לא רק לבקר ולנתח את האירוע והשפעותיו אלא גם נסיון לייצר זיכרון ומורשת היסטורית על פי רצונם. הם שאפו במידה מסויימת ״לתקן את ההיסטוריה״, לנקות את עצמם מהאחריות לטובת הישארותם בשלטון ולטובת טיהור שמם הטוב. בנוסף הם ניסו להותיר זיכרון שימשיך את המאבק. היסטוריונים הציגו את המרד כמעשה של הנהגה כושלת כאשר מטרתם היא לבקר את האירוע בצורה אובייקטיבית יותר – אין ברצונם להשפיע על האופן שבו נחקק המרד במורשת הפלסטינית אלא להבין כיצד השפיע על המשך האירועים בארץ. למרות הגישות השונות, המצביעות בדרך כזו או אחרת על כשלון המרד, המאורע בכל זאת הותיר מורשת היסטורית סמלית עבור העם הפלסטיני שעזרה לו לגבש את הרטוריקה הלאומית שלו עד היום. ההיסטוגרפיה הפלסטינית של מלחמת 1948 הושפעה רבות מתוצאותיה בהן היווצרותם של  פליטים פלסטינים רבים והקמת-