ניצולי שואה זרים ואחרים בקולנוע בספרות הישראלית (10551) עיצוב היחסים בין מהגרים ניצולי השואה והמהגרים המזרחים במעברות לבין הוותיקים בראי הקולנוע הישראלי משנות ה-60 עד שנות ה-90.
עבודה סמינריונית תוכן מבוא. 1
פרק
1 .  התנגשות בין תרבויות. מנהל עסקים פרק
2 . רב תרבותיות מול "כור היתוך". 17
פרק
3 .ההתייחסות של ההגמוניה הציונית כלפי ניצולי השואה והמזרחיים. 20 פרק
4 .  חיים משותפים בסביבה של עוני ומצוקה. 23
פרק 5. יחסים רומנטיים וארוטיים בין עדתיים (על העדות)
5 סיכום. 28
מסקנות. 30 ביבליוגרפיה. 32
מבוא רגשות האשמה של היישוב בעקבות השואה גרמו להנהגה הציונית, ובן-גוריון בראשה, לקשור את המאבק על גורל ארץ ישראל עם מצוקתה של "שארית הפלטה"  במחנות העקורים באירופה. על רקע זה הכריע בן-גוריון בעיצומה של מלחמת העצמאות את אחת מהכרעותיו הקשות ביותר,  לפתוח את שערי הארץ לעלייה המונית מאירופה ומארצות המזרח, למרות  הקרבות, האבדות, הרס המשק והיעדר תשתית לקליטת המונים. החלטה זו פתחה את השערים לעליית עקורי המחנות באירופה ובקפריסין ולמבצעי העלייה הגדולים מתימן, סוריה, עיראק, אירן, מצרים וצפון אפריקה במהלך המלחמה ולאחריה. העולים הגיעו בעיקר מאירופה, אסיה,מתימן, מעיראק ומצפון אפריקה- אוכלוסייה זו הייתה זרה לעולים הוותיקים ולתושבי הארץ (גלבר, 1999).
 פתרונות הדיור גובשו, לפחות בשלב הראשון ע"י מדיניות הממשלה והמוסדות הציבוריים לפיכך נוצרו תנאים נוחים ביותר לקידום יעדי השלטון כשהחשובים ביותר היו פיזור האוכלוסין, מילוי החלל שנוצר ע"י עזיבת האוכלוסייה הערבית ושיקום הכלכלה. העולים שוכנו במבנים ערביים, בדיור ארעי, מחנות עולים ומעברות, בתנאים קשים ביותר. רבים היו ללא עבודה או מקור פרנסה מובטח. בעיות הבריאות היו קשות ביותר. רובם המכריע של העולים הגיע ללא אמצעים או עם אמצעים מועטים בלבד (הכהן, 1994).
המעברות היו סוג של יישוב זמני מחנה מעבר משנות ה-50. היו כמה סוגי מעברות, מעברות עירוניות הנמצאות בקרבת עיר, מעברות מעורבות הוקמו בסביבות מושבות גדולות, מעברות כפריות באזורי התיישבות ומעברות עצמאיות (נאור, 1987).
 המעברות, נוסף לתפקידן במציאת פתרון לקליטת העלייה היוו גם מכשיר לביצוע עקרון פיזור האוכלוסייה. המעברות נפרסו על-פני הארץ כולה, ממטולה בצפון ועד אילת בדרום, בכל מקום אפשרי ובכל צורת יישוב ,כמו תל-ירוחם, חוליקאת, באר-שבע. עד סוף שנת 1950 קמו 62 מעברות. מתוך
1 33,000 עולים שהתגוררו בדצמבר 1950 בתנאים ארעיים, הגיע מספר תושבי המעברות ל – 93,000. יושבי המעברות היוו חתך של כל העליות שעלו לארץ מאז קום המדינה. ביניהם בלטו עולים משתי עליות גדולות, שהגיעו לאחר שהמעברה הייתה לחלק בלתי-נפרד מנוף הארץ, מרומניה ומעיראק (קצ'נסקי, 1986).
 עיר כתל-אביב, שמנתה ב – 1948
5 4,000 נפש, לקחה תחת חסותה רק שתי מעברות ובהן כ – 3,700 נפש,או רמת-גן, שהתנגדה ולא קיבלה כל מעברה בשטח שיפוטה, לעומת זאת רשויות קטנות כעפולה, נהרייה, יקנעם, נחלת-יהודה ואחרות קיבלו אוכלוסייה שהגדילה את מספר התושבים במקום ב – 200 עד 300 אחוז.
 טבריה, פרדס-חנה וחולון הגדילו את אוכלוסיהן בשיעורים שבין 50% ל –% 100 .נקבע שהרשויות המקומיות הן האחראיות למתן שירותים מוניציפאליים למעברות.  שער העלייה נועד להיות מחנה מעבר ליומיים שלושה אולם השהיה בו התארכה, עד שהעולים עברו למחנות עולים ברחבי הארץ. מחנות העולים היו באחריותה של מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית שהייתה אז הגוף הגדול ביותר בארץ לנושאי קליטה (ליסק, 2003).
 כשהגיע העולה לנמל חיפה מיד נרשמו פרטיו האישיים, הסוכנות שינתה את שמות העולים לשמות עבריים. במחנה ביצעו את מנגנוני הקליטה את ההליכים הפורמאליים הכרוכים בהגעת כל אחד מהעולים ארצה: נבדקו מסמכיו האישיים, חפציו,  ובריאותו,  העולים קיבלו חיסונים שונים וחיטוי נגד כינים.
מציאת מקומות עבודה לעולים הייתה קשה, באותם ימים לא הייתה עבודה לכולם, וכדי לאפשר לעולים ליהנות מפרי עמלם ולא מלחם חסד היה הכרח למצוא להם תעסוקה. מציאת עבודה באותם ימים לא הייתה קלה היות והכלכלה בארץ לא הייתה מפותחת, ולכן על הממשלה היה למצוא עבודות יזומות כגון סלילת כבישים או פיתוח אזורי. סכנת אבטלה הייתה תמיד, היות ועבודה לא הייתה בשפע. כך קרה כי עולים נאלצו לעמוד שעות בתור לעבודה וכשלא נענו פרצה אלימות פיזית ונטבע המושג "לחם עבודה". התנאים במעברות היו  במבני דיור ארעיים, צפופים וחשופים לפגעי מזג האוויר, בעיות הספקת מים או איכותם הרעועה ,היותה מכשול, לא היה רשת חשמל, לא הייתה תקשורת לקויה מן המעברה לחוץ, היה ניתוק פיזי, עקב תקופת הצנע הורגש מחסור קשה באספקה, שרותי החינוך היו ברמה נמוכה ולשירותי הבריאות היה חוסר בציוד ובכוח אדם מקצועי  (ברנשטיין ,1989).
 היו קשיים חברתיים עקב ריבוי עולים שהגיעו למדינה בראשיתה, ועקב חוסר הניסיון בקליטה רבתי שוכנו יחד בצוותא שבטים משבטים שונים ובני עדות שונות. דרך זו של הקליטה עלתה בקנה אחד עם חזונם של חולמים בדבר הפיכת שבטי ישראל לעם אחד (ליסק, 2003). –