שאלה מספר 1:
בעקבות תהליכי הגלובליזציה "זירת הפעולה הציבורית נחלשת וארגוני הפעולה של העובדים מתפוררים. ההון הפרטי נותר הסוכן החברתי היעיל והמשפיע ביותר על מדיניות כלכלית וחברתית" (רם, 2004). בשאלה זו אסביר את הטענה ואדון באופנים בהם היא באה לידי ביטוי בשדה ובשיח האחריות התאגידית.
שאלה מספר 3:
בשאלה זו אסביר ואנתח את המשמעויות החברתיות-פוליטיות של הטענה הבאה: "אחריות תאגידית כמודל וכפרקטיקה עסקית התפתחו בעשורים האחרונים ככלי לניהול סיכונים". בנוסף, אני אתאר את העמדות השונות שקיימות בשיח של אחריות תאגידית ואתייחס למקרה: "בנגלדש: פועלי הטקסטיל סובלים – ורשתות האופנה שותקות".
ביבליוגרפיה:
רם, א. 2004. "הפערים החדשים: קפיטליזם גלובלי, פוסט-פורדיזם ואי-שוויון", בתוך: דני פ. וא. רם (עורכים) שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי, תל אביב וירושלים: הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, עמ’ 16-33.
Rowe, J. K. 2005 "Corporate Social Responsibility as Business Strategy", in Lipschutz Ronnie D. and James K. Rowe, Globalization, Governmentality and Global Politics: Regulation for the Rest of Us? Abingdon:
Routledge, 130-170. Locke, R. M. 2003. "The Promise and Perils of  Globalization: The Case of Nike" in Richard Schmalensee and Thomas A. Kochan, (eds.), Management: Inventing and Delivering Its Future, Cambridge, MA: MIT Press.
ברקאי, ת. 2013. אחריות תאגידים והתארגנויות עובדים: בעקבות מקרה פלאפון (טרם פורסם).