עבודת סמינר: "המעשה הטוב האחרון": תרומת הגוף למדע בחברה הישראלית טכנולוגיות רפואיות במחלוקת חברתית תשע"ה תוכן עניינים
מבוא. 2
תרומת גוף המת למדע ולרפואה. 2
מאפייני התורמים את גופם למדע. 3
המניעים לתרומת הגוף למדע. 4
התנגדויות לתרומת גוף המת למדע. 5
תרומת גוף המת למדע בישראל. 6
מתודולוגיה. 7
כלי המחקר. 7
אוכלוסיית המחקר. 9
מעורבותי במחקר. 11
תוצאות. 11
"מאפייני התורמים את גופם למדע". 11
"השקפות עולם לגבי הגוף לאחר המוות". מנהל עסקים "המניעים לתרומת הגוף למדע". 17
"ההתנגדויות לתרומת הגוף למדע". 22
דיון וסיכום..
5 ביבליוגרפיה. 26
נספחים.. 34
מבוא
"גם אם נקברים, נשרפים, נחתכים או מפורקים, חלק מהאנשים יהיו מועילים יותר מתים מאשר חיים" (Roach, 2003).
מחזור החיים של האדם מתחיל כעובר ומסתיים במוות. מוות הינו סוף החיים, מצב שבו גוף חי מפסיק לחיות והופך לגופה. נכון לשנת 2014, שיעור המוות בעולם הוא 0.00789% (Central Intelligence Agency, 2015b). בישראל שיעור המוות הוא כ-0.00554% (Central Intelligence Agency, 2015a). בשנת 2014 נפטרו 42,085 אנשים מכלל אוכלוסיית ישראל (לשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2015). ממצא זה מעלה את השאלה מה ציוו הנפטרים לעשות עם גופתם לאחר מותם ומה בחרו בסופו של דבר לעשות משפחותיהם.
מוות, שאותו חווים כל בני האדם, נשלט על ידי הביולוגיה. ההחלטה מה ייעשה עם הגופה, לעומת זאת, היא כולה תלוית תרבות (Martinez, 2013).
תרומת גוף המת למדע ולרפואה ישנן מספר פרוצדורות, המבוצעות על גוף המת בהסכמת הנפטר לפני מותו ובהסכמת משפחתו, למשל: נטילת איברים לצורך השתלתם, נתיחת הגופה לצורך חקירת הסיבות למוות ותרומת הגוף לצורכי לימוד ומחקר בבית הספר לרפואה. תרומת גוף מוגדרת כמעשה נתינה של הגוף לאחר המוות למחקר רפואי ולצורכי הכשרה רפואית (Ajita & Singh,
2 007).
בעבר, בתי הספר לרפואה השיגו גופות דרך מקורות שונים:
גופות שלא נדרשו מחדרי מתים, גופות שנשדדו מקברים, גופות של חולים בבתי חולים פסיכיאטריים וגופות מבתי כלא. כיום, רוב המקורות האלה הינם בלתי חוקיים (Adams, 1990). בעשורים האחרונים, השיטה המועדפת והיעילה ביותר להשגת גופות בעולם המערבי היא מתוכניות התנדבותיות לתרומת גופות (Agthong & Wiwanitkit, 2003; Akinola, 2011).
גופות שנתרמו מהוות כלי הוראה עיקרי לסטודנטים לרפואה שמבצעים בהן ניתוחים, שהם חלק בלתי נפרד מלימודי הרפואה. בעקבות עלייה במספר המכללות הרפואיות, רוב בתי הספר המכשירים רופאים חווים קשיים בהשגת מספר מספק של גופות, שרובן הן גופות שלא זוהו ורק כמה שנתרמו (Jacob, Avadhani, Nallathamby, Soman & Bindgu, 2015). הגופה משמשת את חוקרי האנטומיה במשך מאות שנים. לאחרונה, ניסו להחליף את גופת האדם בכלי הוראה אחר, אך הוכח כי לכלים אחרים ישנה השפעה שלילית על איכות ההוראה והמחקר באנטומיה (Aziz, Mckenzie, Wilson, Cowie, Ayeni & Dunn, 2002; Rizzolo & Stewart, 2006; Saltarelli, Roseth & Saltarelli, 2014). מלבד כלי ללימוד אנטומיה הגופות משמשות גם ככלי לפיתוח טכניקות ניתוחיות חדשות (Agthong & Wiwanitkit, 2003), מחקר רפואי במערך של מחלות כגון סרטן וטרשת נפוצה, ופיתוח של אמצעי בטיחות לרכב באמצעות בדיקת ריסוק (Roach, 2003). נכון לשנת 2007, מספר תרומות הגוף למדע בארה"ב מוערך בכ- 18,000 גופות לשנה (Becker & Elias, 2007). עם זאת, נמצא כי אחוז ההסכמה לתרומת הגוף למדע היה הנמוך ביותר מבין כל הפרוצדורות הרפואיות הקשורות לגוף המת (תרומת איברים ונתיחה לאחר המוות) (Sanner, 1994a). בישראל, נכון לשנה זו קיימים כ-4000 תורמים במאגר התרומות (ישראל היום, 2015). למרות החשיבות הגלומה בשימוש בגופות, יש מחסור יחסי בגופות הנתרמות למדע (Boulware, Ratner, Cooper, Laveist & Powe, 2004; Richardson & Hurwitz, 1995), מכאן שישנן בחירות שכיחות יותר לשימוש בגוף הנפטר, על פני תרומתו למדע והשאלה הנשאלת היא – מדוע?
–