השטן הוא בשר ודם: תפיסת הרוע הדמיוני ביצירותיו של טולסטוי המאוחרות תוכן עניינים
מבוא   ..
פרק 1. שנאת נשים דרך הפריזמה של דמויות מאת טולסטוי .
פרק 2. פרק 2. קאסאטסקי ואירטנייב: בני הערובה של הכפילות
פרק 3. הנוכחות הדמונית —
סיכום -…
ביבליוגרפיה -..
מבוא הבנת המורשת הספרותית של לאו טולסטוי הינה חלק אינטגראלי ובלתי-נפרד מהבנת מורכבות אישיותו, ממכלול השפעותיו האתיות והמוסריות, מפעילותו החברתית בתחומים שונים. מעבר להיבטים הפואטיים ואסתטיים, גיבוריו של טולסטוי משמשים כאמצעי להעברת מסריו המוסריים וכביטוי המאבקים האתיים הפנימיים של הסופר. אומנם, כפי שבאחטין מזהיר אותנו, הגיבור כאדם עשוי להתאים – להיות "חופף" לסופר כאדם, והדבר קורה ברוב המקרים, אך הפרסונאז' ("גיבור היצירה") לעולם לא יהיה זהה למחבר – ליוצר שלו, אחרת לא מדובר היה ביצירה ספרותית: "במידה ותגובתו של המחבר מתמזגת עם תגובתו של הפרסונאז'-היא מכוונת ישירות למושא התגובה ולמשמעותו.  במילים אחרות, אין להשליך את המחבר על הפרסונאז' באופן כמעט אוטומטי ולשייך לפרסונאז' את תכונותיו ואת דעותיו של המחבר, אומנם, אין להתעלם מן הקשר הבלתי-נפרד הקיים בין השניים. ניתן אף לטעון, כי הפרסונאז' מהווה עובר יוצרו מעין כפיל יצירתי אשר דרכו הוא מבקש להעלות למודעות ולהקל על מתחיו ותהיותיו האישיות. כך, ביצירותיו ה"אפלות" – "השטן", "האב סרגי" "סונאטה מאת קרייצר", "שלטון החושך", מוצא את ביטויו הרצון של הסופר לחזור לרפלקסיה עצמית ולהתייחס לעמקים האפלים של עצמו, בניסיון לסגור את מעגלי חייו וכן למצוא מענה לשאולות האנושיות האוניברסאליות, על הצד האפל שבאדם ועל הדרך התמודדות עמו. תוך כדי הצגת הרוע האנושי כפי שהוא מבין ותופס אותו, טולסטוי מבקש להתייחס לשאילתא אתית כללית הכרוכה במציאת המענה לשאלת הרוע, לשאלת הגדרתו, לשאלת הגבולות אשר בין הטוב לבין הרע. במילים אחרות, דרך חקר האישי העמוק והנסתר מבקש הסופר למצוא מענה לשאלות אוניברסאליות, ודווקא בסיפוריו האפלים, חושף חומר אידיוסינקראטי ונרציסיסטי המרמז רבות על חיפושיו והדילמות האישיים שלו. להבדיל מיצירותיו האחרות, יצירות אלה נכנעות בנכונות רבה יותר לניתוח הביוגראפי-פסיכואנליטי, כפי שקורה, לדוגמא, עם הטקסטים של אדגר אלן פו, הממוקדות באפל עד מאוד, אשר קריאתם כיום אינה נפרדת מהפריזמה הפסיכואנליטית של מרי בונפארט והביוגרפיה שלה. ביצירות המבקשות להתייחס לרוע הדמיוני, הסופר חוזר באופן כמעט כפייתי על תכנים מסוימים אשר בפואטיקה שלו נעשים נרדפים לרוע: האישה והמיניות, והפטאליות הקטלנית של שתיהן. במילים אחרות, התמודדותו של הפרסונאז' עם הרוע היא בעצם התמודדותו עם הפיתוי הבשרי הבלתי- מוסרי המזוהה עם אישה בעלת כוח משיכה שטני. …