החוג לספרות עברית והשוואתית עבודה סמינריונית בנושא:
השד בהתגלמותו: ניתוח דמותו של  פיוטר  וורכובנסקי ב"שדים" מאת דוסטוייבסקי שם הקורס: "השד הרוסי": מוטיבים דמונולוגיים בספרות הרוסית שם המגיש: ת"ז: השד בהתגלמותו: ניתוח דמותו של  פיוטר  וורכובנסקי ב"שדים" מאת דוסטוייבסקי מבוא – דוסטוייבסקי ושדיו. מוצ'ולסקי (1985) כתב כי  דוסטוייבסקי היה סופר מיוסר שסגנון כתיבתו לקתה בחולי של כישרון אכזרי. הוא תיאר את דוסטוייבסקי כסופר רב פנים: הוא היה פילוסוף, פסיכולוג, תיאולוג, רומנטיקן בקנה מידה אדיר ובמהלך כל חיוו עסק בחקר שתי חידות נצחיות, האחת,  מהו טיבה של נפש האדם והשנייה, קיומו של האלוקים. בחיפושיו הרוחניים הייתה לדוסטוייבסקי ביקורת רבה על המשטר ברוסיה המעצב והמדכא את הרוסי הבן זמנו. הוא עצמו השתייך לארגון פטרשבסקי שהטיף לתורתו של הסוציאליזם הצרפתי של פוריי, בקבוצת אינטלקטואלים ליברלית אשר האמינה  ברעיונות הסוציאליזם האוטופי.
הייתה זו פעילות  מהפכנית נגד הצאר  ניקולאי הראשון. בגין פעילותו בארגון אף נגזר עליו עונש מוות שהומתק ברגע האחרון לארבע שנות מאסר לעוד 4 שנים נוספות של עבודות בסיביר. זאת הייתה נקודת המפנה בחייו. דוסטוייבסקי זנח את דעותיו המוקדמות והפך לשמרן ודתי אדוק. לא ניתן להפריד אפוא בין חוויותיו האישיות – מותו האכזרית של אביו בידי צמיתיו, התעניינותו של פידור מיכאילוביץ' בפעילות מחתרתית, ההתעוררות הדתית שלו, יחד עם מחלת הנפילה והתמכרותו להימורים – לבין יצירותיו אשר בהן הוא יבטא ויעבוד את תפיסותיו ואת הרפתקאותיו הרוחניות דרך שפתיי גיבוריו הרבים.
ב"שדים", אחת היצירות המיסטוריות, החשובות והנביאתיות ביותר של הסופר אשר משקפת ומעבדת הרבה מחוויותיו מהתנועות המהפכניות הרדיקאליות,  היוצר משלב את המקרה והאמונות שלו כדי ליצור את העלילה המרכזית של הדמויות תוך שהוא משתמש במטאפורה המעצבת את הגיבורים כשדים. דוסטוייבסקי מתאר קבוצה רדיקאלית שרצונותיה להפיל את הממשלה ולערער את הכנסייה הרוסית. הקיצונים מקווים להחליף את הנהגת המדינה  ולהיות בעצמם ליד ההגה של המדינה על ידי עקירת כל מה ומי שקשור בשלטון. החוזק של הקבוצה הוא ביכולת חבריה להישאר בחשאיות, המודיעין שלהם, ואת היכולת שלהם לבצע פשעים מחרידים ללא כל חרטה, בסופה של היצירה, הקבוצה כולה מתפוררת בשיאה של מעשיהם.
הדיון ביחס בין עמדותיו הפוליטיות של דוסטוייבסקי לגאונותו הספרותית עולה באופן חריף עם תרגומו (המחודש) לעברית של הרומאן הכביר: "שדים". יצירה זו, "הפוליטית" והאנטי-מהפכנית במובהק, זכתה ל"יחסי ציבור" מינוריים יותר מאשר הרומאנים הגדולים האחרים של הגאון הרוסי. חלק מההסבר לכך נעוץ בנידויה מהקאנון הרוסי בזמן השלטון הסובייטי.
אולם יש להסכים עם טענת העורך המדעי של המהדורה החדשה, הפרופ' דימיטרי סגל, כי "שדים" היא יצירה העולה בחשיבותה על יצירות אחרות של דוסטוייבסקי מבחינות רבות (אולי לצד "כתבים מן המחתרת").
הבנה של ההקשר ההיסטורי של השדים הוא מפתח להבנת התפיסה של דוסטוייבסקי לגבי התנעה המהפכנית והאידיאולוגיה העומדת מאחוריה.  ראוי לציין כי דוסטוייבסקי חי בתקופת הדור הראשון של ההוגים הרוסים שבנתה את עצמה על הרומנטיקה הגרמנית ואידיאליזם. הצעירים של הדור הזה היו מהפכניים רוחניים הראשוניים לתפיסה הליברלית.
הם דגלו בסוף עידן הצמיתות והרפורמה הנהיג אלכסנדר השני בשנת 1861 לא סיפקה אותם. עבודה זו בוחנת את דמותו הדמונית (שדית) של פיוטר סטפאנוביץ' וורחובנסקי , אחד הגיבורים והמניעים הראשיים של היצירה – הוא ממחיש את חששותיו של הסופר באשר לניהיליזם הדמוני המאפיין את האינטלקטואלים רדיקאליים חסרי אמונה ובשל כך מסוגלים לכל דבר, כולל פשעים ושפיכות דמים. כמו כן, הסופר גם ממחיש את תפיסתו הדתית ואת עמדותיו הרוחניות בכך שהוא משתמש במטאפורה שטנית על מנת לצייר את גיבוריו. הרדיקאליזם האתיאיסטי החדש מושווה לדמוניות ואילו פיוטר וורחובנסקי הוא השד בהתגלמותו. השדים של כותרת אינם חמישיית החתרנים, ולא קירילוב, ולא ארקל. השדים הם הרעיונות האוחזים בגיבורים אשר הפכו אותם למכונה. השד היחידי, בעצם, הוא וורחובנסקי, המאמין בכלום, ללא רעיונות או עקרונות. אם הוא מייצג רעיון כלשהו, זהו רעיון ללא תוכן ספציפי – העיקרון המוקדש להרס. .