מדע ודת:  איינשטיין וקבלת האר"י מאמר מופלא זה עוסק בתפיסה המדעית-פיסיקלית של אלברט איינשטיין הנודע. זאת מול התפיסה הקבלית של האר"י הקדוש – וכיצד תפיסתו משתקפת בקבלה.
יש לציין כי התיאוריה המדעית של איינשטיין אודות המפץ הגדול מתאימה להפליא לתיאוריה של תפיסת בריאתו של העולם בקבלה.
כפי שנראה, לפי תפיסת איינשטיין על המפץ הגדול, מקור העולם הוא בנקודה בודדת. נמצא שגם על פי הקבלה לפי תפיסת האר"י, מקור העולם הוא בנקודה אחת אשר נוצרה לאחר תהליך הצמצום שחל ב"אור האין-סוף" – אור מופלא זה מילא את המציאות שקדמה לבריאת העולם.
איינשטיין לא היה אדם דתי במובן הרגיל של המילה. אך גם לאחר 50 שנה של עיסוקו בשאלה מהי קוואנטה (יחידה) והתחקותו אחר מקור האור, הוא הודה שהוא עדיין רחוק מן התשובה לכך.
במדע מודעים לכך שמעבר להבנת העולם קיים דבר-מה בלתי נתפס מבחינה רציונלית והגיונית. מכאן הקשר המופלא והמסתורי שבין דת למדע – קשר שהוא רציונלי ואי-רציונלי בעת ובעונה אחת.
איינשטיין קבע שהרגש הדתי, כפי שמוצג בקבלה, הוא המניע החזק ביותר והנעלה במחקר המדעי.
קביעתו של איינשטיין לפיה הסימן האמתי לחוכמה אינו בידע אלא בדמיונו של האדם היא מפתיעה. הוא הרבה להסתמך על הדמיון ברעיונותיו המדעיים ובכריזמה המופלאה שלו.
הוא נחשב לילד חריג שלא הצליח בלימודיו ונחשב ל"לא יוצלח", אך לאחר מכן, כמובן, דרך כוכבו, כשהוא מגיע לפרסום עולמי והוא מפתח תאוריה חובקת עולם.
הוא עסק בנגינה בכינור – כתחום מוסיקלי אסתטי – ושילב בין מדע ואסתטיקה.