ממ"ן 13
בחירות ומפלגות שאלה 1:
ד. בשיטות בחירות רובניות עולה סיכויין של מפלגות קטנות לזכות בייצוג. לא נכון.
בשיטת בחירות רובניות זוכה המועמד או המפלגה אשר קיבלו את רוב הקולות, גם אם לא מדובר ברוב מוחלט. בשיטה זו לא נעשה כל שימוש בקולות שצברו המועמדים הנוספים והם –
ה. העלאת אחוז החסימה מוריד בהתאם את מידת הייצוג. נכון.
אחוז החסימה הוא שיעור הקולות המינימלי הדרוש למפלגה בכדי לקבל ייצוג בפרלמנט. אחוז החסימה מהווה כלי שנועד לצמצם את כמות המפלגות המיוצגות ובך אמור לשפר את יכולות …
ו. מערכות המושתתות על בחירות יחסיות הן לרוב חד או דו מפלגתיות. לא נכון בשיטת בחירות יחסית מפלגה מקבלת ייצוג בפרלמנט באופן יחסי לאחוז הבוחרים בה מכלל המציעים, אם מפלגה זכתה לקבל 10% מהקולות, היא תקבל 10% מהמושבים בפרלמנט. …
ז. שיטת בחירות אזוריות תתן מענה הולם לייצוג השסעים (המפה החברתית) במדינת ישראל. לא נכון.
בשיטת הבחירות האזורית מחלקים את המדינה לאזורי בחירה בהתאם לכמות חברי הפרלמנט. בכל אזור בוחרים אדם, האדם שזוכה למירב הקולות הוא זה שייצג את האזור. הנציגים הנבחרים לפרלמנט מחויבים גם למפלגתם וגם לאזור מגוריהם וכך כל אזור, בין אם הוא במרכז או בפריפריה, במצב כלכלי טוב יותר או פחות, במצב בטחוני בעייתי או לא, –
שאלה 2: הציגו והסבירו את תהליכי ההמשכיות והשינוי המרכזיים בדפוסי ההצבעה בישראל מאז קום המדינה.
דפוסי ההצבעה בישראל הם תולדה של עירוב בין גורמים אידאולוגיים לגורמים סוציו-דמוגרפיים (דת, עדה, גיל, מעמד חברתי, מגדר וכו'). הדבר בא לידי ביטוי כאשר בוחנים את דפוסי ההצבעה של קבוצות חברתיות שונות באוכלוסייה: ערבים, דתיים לאומיים, חרדים, עולים חדשים ומזרחים ורואים כי גם לכל אחת מהקבוצות דפוסי הצבעה פנימיים שהשתנו עם השנים. –
1.השקפת עולם ונאמנות מפלגתית האדם מושפע ממשפחתו, חבריו והסביבה בה הוא חי. ישנן משפחות עם מסורת מפלגתית (ליכודמפא"י בדר"כ) שסביר להניח שבתהליך שקורה לאורך שנים תהיה ירושה של זהות …
2.עדתיות עד שנות ה-70 קשה היה לאפיין דפוסי הצבעה בעזרת העדה. נושא העדתיות הפך לבעל משקל עם הופעתם של הפנתרים השחורים. שינוי זה הוא אחד מהגורמים למהפך הפוליטי ב-1977, עד אז מפא"י זכתה לתמיכה מכל שכבות האוכלוסייה, כולל עולים מעדות המזרח משום …
3. דתיות עד שנת 1977 קשה היה לקשור את מידת הדתיות להצבעה. במשך שנים המפלגות הדתיות הציונית, ביניהן מפלגת מפד"ל, היו בעלי ברית עם מפא"י שבמסגרתה ניהלה מפא"י לבדה את ענייני חוץ וביטחון המדינה, ואילו המפלגות הדתיות עסקו בענייני דת ומדינה בלבד. אחרי מלחמת ששת הימים, עלתה על הפרק שאלת עתיד השטחים, קמה קבוצה דתית מתוך המפד"ל, בראשות זבולון המר, והקימו למעשה את תנועת "גוש אמונים" שדרשה להחיל –